תות"ל - 770
בלקו"ש ח"כ שיחה א לפרשת ויחי (ע' 228 ואילך), מבאר כ"ק אדמו"ר ב"ביקש יעקב לגלות את הקץ". שלכאורה מהו התועלת בזה שרצה לגלות בניו קץ הגלות. ולאידך מהו התועלת בזה שבפועל לא גילה להם.
והביאור בזה, דיעקב ידע שעי"ז שבנ"י יתנהגו כראוי, יפעלו שהגאולה תבוא לפני הזמן הקצוב. והוא רצה שזה יהיה מה שיותר מהר. ולכן "ביקש" מהקב"ה, שיוכל לגלות להם, ולהמשיך להם כח מלמעלה, בתור עזר וסיוע לעבודתם לפעול את הגאולה.
אבל הקב"ה רצה שהגאולה תהיה גאולה שלימה ונצחית, ולכן לא נתן ליעקב לגלות את הקץ, ועי"ז בנ"י יעבדו את עבודתם בבחי' אתעדל"ת בלבד, ואע"פ שזה יקח יותר זמן, מ"מ תהי' הגאולה כראוי.
ביאור נוסף מצינו בלקו"ש ח"י שיחה ב לפרשת ויחי (ע' 168 ואילך), שהסיבה שיעקב רצה לגלות לבניו את הקץ, ה"ז מפני שהוא חשב שהם ראויים לזה והם נמצאים במדריגתו, ומגיע להם "גילוי הקץ". אלא דבפועל לא היו ראויים לזה, אפילו לפנ"כ. - ומה שיעקב רצה לגלות להם, הוא מפני היותו מופשט אז משייכות וממחשבה בעצם, ולכן הרגיש שהם ראויים.
אבל כשירד למדריגתם לגלות להם, פעל בו אז הקשר בהם לדעת שאינם שייכים לזה עדיין.
והנה, אף שב' ביאורים אלו נראים שונים ותוכנם אחר, אבל לחביבותא דמילתא ראיתי לתווכם.
דהנה בהמשך השיחה בח"כ, מקשה הרבי, מה היתה סברתו של יעקב לכתחילה, שהרי ע"י מילוי בקשתו לא תהיה גאולה שלימה (כנ"ל)?
אלא שמבאר (ע"פ חסידות) שיעקב היו מדריגת האצילות, וכבר גמר שלימות עבודתו (שהרי היה אז סמוך למיתתו) וחשב שבניו ג"כ נמצאים במדריגה זו.
וממשיך לבאר שעפ"ז יתאימו ב' הדיעות, שנסתלקה ממנו שכינה, ז"א שהכח ל"השכין" ולהמשיך גילוי זה לבניו נסתלקה ממנו, אבל הוא עצמו היה כבר בשלימות עבודתו ולכן עדיין ידע בעצמו את הקץ.
או ש"נתכסה ממנו" גם הקץ, וזאת בכדי שיכיר מעלת עבודת עצמו.
אלא שבשיחה בח"י מסביר ביאורו רק לפי הדיעה הראשונה (שנסתלקה ממנו רק הכח ולא שנתכסה ממנו הקץ), וצ"ב אם אפשר לתווך בזה גם את הדיעה הב', ויל"ע.
Download PDF