בלקוטי שיחות חט"ז שיחת ויקהל-פקודי מבואר דמ"ש רש"י עה"פ טוו את העזים שהי' אומנות יתירה "שמעל גבי העזים היו טווין אותן" הוא כדעת רבי כהנא (שבת עד, ב), דס"ל שהטווה את הצמר מעל גבי הבהמה חייב, דדרך טוויה גם בכך, ודלא כר' יוחנן שסובר שזו "חכמה ואינה מלאכה", ולכן דייק רש"י לומר "אומנות יתירה" אן אויסארבעטונג, ומבאר שאדרבה זהו מקורו של רבי כהנא.

וממשיך הרבי לבאר דרש"י לשיטתו אזיל בזה, דלכאורה - לפי ר"ת שפוסק דאין אשה עושה הכשר מצוה, א"כ איך היו הנשים מותרות לעשות מלאכת אומנות היתירה הזאת?

- אלא שרש"י לשיטתו אזיל, דעה"פ "ויפרש את האהל על המשכן" (פקודי מ, יט) מדייק רש"י לפרש "הן יריעות העיזים", ודלא כסתימת הש"ס (שבת כח, א) שזה קאי על יריעות התחתונות, ואף שהתוס' שם מוכיחים טעמא דהש"ס שלא מפרש שזה קאי על יריעות העזים (למרות שכתוב (בתרומה כו, ז) ועשית יריעות עיזים לאהל על המשכן), משום שפסוק זה קאי בהמשך להפסק שלפניו שעשה את הקרשים, וא"כ עדיין לא דיבר גבי יריעות התחתונות, וע"כ שאכן קאי על יריעות התחתונות, וא"כ למה מפרש רש"י כאן - ע"פ פשש"מ - שלא כהש"ס, - אלא משום שרש"י כבר ביאר להבין חמש (שמות כו, א) שיריעות התחתונות השתמשו "לגג ולמחיצות הקרשים", וא"כ ע"כ שהפסוק "ויפרש את האהל על המשכן" קאי על יריעות העזים כמ"ש ועשית יריעות עיזים לאהל על המשכן.

ובזה מבאר הרבי, דהיות שיריעות עיזים היו ה"אהל" אשר על המשכן, מובן שלרש"י הי' זה מוכרח להקרבת הקרבנות הצריכות שיקרבו במשכן שיש עליו "אהל", ואם קפלן הרוח בעת ההקרבה הוה ההקרבה פסולה. ומכיון שהנשים מחויבות בהקרבת הקרבנות, לכן מותרות היו לעשות כל הנצרך לעבודת הקרבנות, כולל מלאכת עשיית יריעות עיזים. ע"כ בנוגע לעניננו.

והנה לפי המבואר בהשיחה, יש לבאר פירש"י נוסף בסוף פרשת תרומה כז, יט בד"ה יתדות וז"ל: "כמין נגרי נחושת עשויין ליריעות האהל" וכו', וגם ברש"י בתחילת פ' ויקהל לה, יח ד"ה יתדות וז"ל "לתקוע ולקשור בהם סופרי היריעות", ומסתימת לשון רש"י נשמע, שהיתדות הן גם ליריעות עיזים דלשיטתו אזיל, ודו"ק.

והנה במה שמבאר שם בהשיחה דרש"י ס"ל שיריעות התחתונות היו עושים "לגג ומחיצות", ולכן היריעות עיזים מוכרחים להקרבת הקרבנות שהן הן האוהל אשר על המשכן, יש להעיר הרי סוף סוף כתב רש"י שיריעות התחתונות הן "לגג ולמחיצות", וא"כ הרי יריעות התחתונות היו עשויים גם לגג?

ואוי"ל בזה בב' אופנים: א) משום שעיקר ענינו של יריעות התחתונות הוא למחיצות, וזה שהי' גג הוא כדי להעמידן, שאם לא יהי' גם הגג, יצטרך לווין כדי להעמיד היריעות התחתונות על הקרשים, אמנם עיקרו הוא המחיצות שבו, והגג הוא כדי שהמחיצות יהיו תלויין על ידי שפרושים למעלה (כגג) מעל הקרשים. ב) מאחר דצריך ליריעות אלו גם למחיצה, הרי נחלש גם כח הגג שלו, דאין עיקרו לגג, דצריך לו גם למחיצה, משא"כ היריעות עזים הרי הוה עיקר הגג, ולכן מותר לנשים לטוות אותו.