בהמשך למה שכתבתי בגליון הקודם בענין הערת הגרי"ל שפירא בגליון תתטו, שם העיר עמ"ש בלקו"ש חי"א עמ' 16 הערה 13 בענין יעו"י שמעיר רק על צד הא' - שהסיבה הוא תנאי במצוות אכילת מצה, רצוני להוסיף בזה, כי כתבתי הדברים בקיצור מפני החיפזון.

והוא אשר כל המחלוקת בשו"ע אדה"ז בסי' קח סעיף יז הוא רק על צד הא' בשיחה, שההסיבה הוא תנאי במצוות אכילת מצה, כלומר שבלי הסיבה אינו יוצא ידי אכילת מצה מדרבנן, ולא לפי צד הב' שבשיחה שאכילת מצה הוי דין בהסיבה, כי שם בשו"ע אדה"ז הנה לפי שני הדיעות אמירת יעלה ויבוא ותפילת שבת זהו דין בתפילה כמ"ש מפורש שם בזה"ל: "טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת, אעפ"י שלא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולהתפלל", עכ"ל. וא"כ מפורש הוא שלא יצא ידי חובתו1 - כלומר ידי חובת תפילה. היינו שכמו שהסיבה הוא דין באכילת מצה כי לא יצא ידי חובת אכילת מצה הנה גם כאן הזכרת יעו"י ותפילת שבת הוי דין בתפילה שלא יצא ידי חובת תפילה, ולפי דיעה זו כתב בהמשך וז"ל: "מכל מקום אם לא נזכר עד שחשכה אין צריך להתפלל ערבית שתים, שהרי בערבית גם כן לא יתפלל רק י"ח של חול כמו שהתפלל במנחה ולא ירויח כלום בתשלומין אלו", עכ"ל.

וא"כ רואים שלפי דיעה זו הרי להדיא שלא יצא ידי חובת תפילה ע"ד שבמצה בלי הסיבה לא יצא ידי חובת אכילת מצה מדרבנן, וא"כ הוא ממש דומה לצד א' בשיחה גבי הסיבה, שבלי הסיבה אינו יוצא ידי חובת אכילת מצה מדרבנן, וגם כאן בהזכרת שבת ויעו"י אינו יוצא ידי חובת תפילה.

אלא דאפשר לומר קצת באו"א ממה שכתבתי בגליון הקודם בהסבר המחלוקת בין שני הדיעות ביעו"י ותפילת שבת - אם צריך במוצאי שבת קודש או ר"ח להתפלל ערבית שתים, ובהקדים דהנה בסי' קח בסעי' טז מובא (ומקורו מברייתא בברכות דף כו) "טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית במוצ"ש שתים של חול", וכן בסעי' יד שם "טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת". ורואים מכאן שאם לא התפלל לגמרי בחול או בשבת, משלים בשבת או במוצ"ש תפילה של חול או של שבת.

והביאור בזה הוא שבעצם יש כמה סוגי תפילה: א. עצם חיוב במקום תמידים, חיוב תפילה כללי, שבזה אינו משנה תפילה של חול או של שבת ולכן יש דין השלמה על עצם חיוב התפילה הכללי. ולכן באם לא התפלל מנחה של שבת לגמרי או של חול לגמרי צריך להשלים בשבת או בחול על עצם חיוב התפילה הכללי, כמבואר בסעי' טז וסעי' יד;

ב. בנוסף לזה בשבת ור"ח וביו"ט יש עוד חיוב תפילה פרטי - הזכרת שבת ור"ח וחג, ובלי זה אינו יוצא ידי חובת תפילת שבת (ר"ח או יו"ט) וע"ז יש חיוב חפצא חדש של תפילה, אבל אם התפלל תפילה של חול בשבת או ר"ח יוצא את סוג הא' עצם חיוב התפילה הכללי, ולכן אין צריך לחזור ולהתפלל במוצ"ש או מוצאי ר"ח באם התפלל תפילת חול בשבת או בלי יעלה ויבוא בר"ח, כי עצם חיוב התפילה הכללי הרי קיים, רק שאינו להחיוב חפצא החדש של תפילת שבת ור"ח, החיוב הפרטי. ועל החיוב הזה אי אפשר להשלים במוצ"ש או מוצאי ר"ה כי לא ירוויח כלום, כהדיעה הראשונה בסי' קח סעי' יז, אבל לפני השקיעה צריך לחזור ולהתפלל כדי לקיים חיוב החפצא החדש של תפילת שבת ור"ח - החיוב הפרטי;

ג. שעצם חיוב החפצא החדש של תפילת שבת ור"ח (החיוב הפרטי), נכנס כדין בעצם חיוב התפילה הכללי, ובאם לא התפלל תפילת שבת ור"ח הוה כאילו לא התפלל כלל גם עצם החיוב התפילה הכללי לא רק מנחה של שבת ור"ח2, וכך ס"ל להדיעה השניה בסי' קח שם שצריך לחזור ולהתפלל, דז"ל: "ויש אומרים כיון שלא יצא במנחה הוה כאילו לא התפלל כלל", כלומר שזהו דין בעצם חיוב התפילה הכללי. אבל ב' הדיעות האלו ס"ל שהוי דין בעצם התפילה, שלא יצא ידי חובת תפילת מנחה, ולכן כותב בלקו"ש בהערה 13, שכ"ז הוא לצד הא' בהסיבה שזה תנאי באכילת מצה.

ויוצא שבהסיבה בצד הא' בשיחה - שזהו דין בתנאי באכילת מצה יש גם את הג' אופנים כמו בתפילת שבת ור"ח: א. חיוב אכילת מצה מדאורייתא שהוא בלי הסיבה - שזהו עצם דין חיוב מצה כמו החיוב התפילה הכללי. ב. חיוב אכילת מצה מדרבנן עם הסיבה, שזהו תנאי במצוות אכילת מצה דבלי זה אינו יוצא ידי חובת מצה מדרבנן לצד הא' בשיחה, וזהו חיוב חפצא אחר מאכילת מצה מדאורייתא, ולכן אם אכל מצה בלא הסיבה אם אין רבו עמן צריך לחזור ולאכול עם הסיבה שיש עליו חיוב החפצא החדש של אכילת מצה עם הסיבה, ע"ד בתפילה בשבת ור"ח לפני השקיעה, אבל אם רבו עמו, שאין עליו החיוב חפצא החדש של אכילת מצה מדרבנן עם הסיבה כי רבו עמו, ולכן אינו יכול להשלים חיוב זה - ע"ד בתפילה בשבת ור"ח לאחר השקיעה - לכן אין צריך לאכול עוד פעם מצה כי לא ירויח כלום כמו בתפילה במוצ"ש ור"ח, כי אין עליו החיוב החפצא החדש הפרטי של תפילת שבת ור"ח, וגם כאן אין עליו החיוב החפצא החדש מדרבנן של אכילת מצה עם הסיבה כי רבו עמו. ג. שההסיבה אינו גורם חיוב חפצא חדש של אכילת מצה עם הסיבה, אלא זה הוה כאילו לא אכל מצה כלל, כלומר כמו שבתפלה שלא התפלל כלל שחסר עצם חיוב הכללי של תפילה - גם כאן חסר עצם החיוב הכללי של מצה, לא החיוב החדש של אכילת מצה בהסיבה.

ולכן כתב כאן "להעיר", כי כאן יותר מסתבר לומר במצה היות וקיים מצות מצה מדאורייתא בלי הסיבה, וא"כ רק חסר לו החיוב מצה המיוחד מדרבנן עם הסיבה, אף שבכל זאת עדיין אפ"ל שחסר לו החיוב הכללי של מצה - ולכן כתב רק "להעיר".

וא"כ יוצא מכאן שב' הדיעות ביעו"י ותפילת שבת הם לצד א' בשיחה, שהסיבה הוא דין במצה, דגם שם יעו"י ותפילת שבת לפי ב' הדיעות הם דין בתפילה, ומשא"כ לצד הב' בשיחה בהסיבה שמצה הוא תנאי בהסיבה לא שייך כלל מחלוקת הנ"ל של יעלה ויבוא, ובוודאי אין צריך לחזור ולאכול בהסיבה כשרבו עמו. כמו שכתוב בפנים השיחה.

1) וכן כתב בדיעה השני' "יש אומרים כיון שלא יצא במנחה", א"כ במפורש כתב שלא יצא ידי חובתו בתפילת מנחה - משמע שזה דין בעצם התפילה.

2) ואפשר לומר גם כפי שכתבתי בגליון הקודם - שחיוב התפילה של שבת ור"ח הוא כמו תפילת החול רק בתוספות, אבל בלשון אדה"ז יותר מדוייק כמו שכתב כאן בדיעה השניה שצריך לחזור ולהתפלל, דכתב הלשון "הוה כאילו לא התפלל כלל".