ב'הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים' פסקא ד"ה "אחד . . לכלותנו", מביא כ"ק אדמו"ר גירסת כמה מהראשונים המשמיטים תיבת לכלותינו הראשונה. וטעמם, ד"אחד" קאי אפרעה, והרי הוא לא ביקש לעקור הכל. ומתרץ גירסתינו, דאח"כ אמר "אריק חרבי תורישמו ידי", הרי ביקש לעקור את הכל.

ויש להעיר מלשון רש"י בפרשת ביכורים [דברים כו, ה] ד"ה "וירד מצרימה": "ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו, שאחרי זאת ירד יעקב למצרים". הרי רש"י קורא הירידה למצרים "באו עלינו לכלותינו".

w

בפסקא ד"ה "ארמי אובד אבי", מביא פי' התרגום שקאי על לבן [ודלא כפי' הרשב"ם וה'אבן עזרא' שקאי על אברהם ויעקב שנעו ונדו בארץ], ואח"כ מביא ה'ספרי' - מלמד שלא ירד יעקב אבינו לארם אלא להאבד. יש לומר, דמוסיף בדרשת ה'ספרי' לאפוקי מהראשונים הנ"ל, שתיבת "אובד" הוא תואר על ארמי [עיין בראב"ע שם], ולכן מביא ה'ספרי' שאובד מלשון להאבד, ולכן מפרשינן הקרא שלבן אבד יעקב ע"י שכוונתו לעקור את הכל, ועפ"ז לא צריכים לכל האריכות מש"כ ה'ספרי דבי רב' כאן שאין הגירסא להאבד אלא לאובד. עיי"ש.

w

בפסקא ד"ה "וירד מצרימה כו'": "וגם אז הצילנו הקב"ה". צ"ע הכוונה כאן, הרי זה שהצילנו הקב"ה ממצרים, מפורש בהמשך הפסוקים, דהרי אנו דורשים עתה מ"ארמי אובד אבי" עד סוף כל הפרשה שמפורש שם "ויוציאנו ה' וגו'", והרי זה גופא מה שדורש כאן בעל ההגדה הפסוק "וירד מצרימה" ודורש "אנוס עפ"י הדיבור", וא"כ למה מוסיף כאן דגם אז הצילנו הקב"ה, וביותר יוקשה עפ"י רש"י עה"פ [שהבאתיו לעיל] שוירד מצרימה הוא רק ראי' על שאחרים באו עלינו לכלותינו, וזה שהקב"ה הצילנו מפורש לקמן בהפסוקים.

ואולי י"ל, דזה כמו הקדמה כללית, דכל הסיבה וטעם שדורשים מ"ארמי אובד אבי" עד שגומר כל הפרשה, הוא להורות שהצילנו כמו בלבן, וקצת צ"ע, דהרי במצרים עסקינן כל הזמן, ולכן אמרנו "והיא שעמדה וכו'" ואז בעל ההגדה אומר לנו "צא ולמד", צא מענין מצרים שאתה עוסק בו ולמד מסיפורי לבן ויעקב כמו שהביא כ"ק אדמו"ר מהז"פ בפסקא ד"ה "צא ולמד", ועד"ז בפסקא ד"ה "ולמד": "שהקב"ה מצילנו מיד הקמים עלינו", וא"כ למה צריך להוסיף כאן בפסקא "וירד מצרימה דהקב"ה הצילנו".

ואולי י"ל להיפך, שאין הטעם דרשת כל הפרשה כהמשך ה"והיא שעמדה", שהקב"ה מצילנו, אלא שהוא חלק מסיפור יצ"מ שנצטוינו עלי' בלילה זה, והקטע "וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור", הוא הסיום מ"צא ולמד" שהוא ההמשך ד"והיא שעמדה", ודרשת הפרשה כולה מתחילה מ"ויגר שם", ובפרט שקטע זה אינו ב'ספרי' ולא הביאו הרמב"ם, וכדלקמן בפסקא ד"ה "אנוס", ולכן רבינו בדוקא כתב כאן שכל כוונת בעל ההגדה להביא קטע זה ש"וירד מצרימה", היא, שהצילנו הקב"ה כמו לבן והוא סיום "צא ולמד", ואח"כ מתחיל הדרשה "ויגר שם", וצ"ע, דאינו משמע כן מפסקא ד"ה "צא ולמד כו'", דשם משמע דמתחילין לדרוש מ"ארמי אובד אבי".

וע"ד הרמז יש לומר עפ"י לקו"ש ח"ל ע' 234, שמכיון שיעקב הי' מיצר שהי' נזקק לצאת לחו"ל, הרי זה גופא אין לו לירא לירד מצרים, וזה גופא מביא ההצלה, עייש"ב.