בלקו"ש ח"ל שיחה ב' לפרשת ויחי* מבאר רבינו (על יסוד דברי הרמב"ם בריש הל' אישות) שלפני מ"ת לא היתה עדיין אפשריות לכל המושג של קידושין ואירוסין, שרק לאחרי מ"ת חידשה התורה את כל המציאות של קנין אשה לפני הנישואין בפועל, דהיינו שלא רק שאז נתחדש הציווי לפועל שצריך לקנותה תחילה, אלא שכל המושג הזה נתחדש רק במ"ת, ועד שאפי' בנוגע להאבות שקיימו כה"ת כולה עד שלא ניתנה מבאר שם שלא קידשו את נשותיהם לפני שנשאו אותן, משום שזה שהם קיימו את התורה עד שלא ניתנה זה שייך רק "במצוות כאלו שגם לפני מ"ת יתכן קיומן באופן ע"ד לאחר מ"ת, אלא שעדיין לא נצטוו על עשייתן, משא"כ מצוות שכל גדר קיומן נתהווה רק על ידי הציווי אין מתאים לומר שקיימו אותן לפני מ"ת, והוא הדבר בנדון קידושי אשה, מכיון שכל גדר הקידושין נתחדש ע"י ציווי התורה, לא שייך שקיימו זה לפני מ"ת", ע"ש בארוכה.

והנה לכאורה צ"ב לפי"ז איך נפרש ב' מקומות בש"ס שבהם מפורש ענין של קידושין ואירוסין לפני מ"ת (ואפילו לא בקשר להאבות – שע"ז עוד יש איזה שקו"ט בהערות בשיחה הנ"ל)?

וכוונתי להגמ' במס' סוטה (י, א), שעל הפסוק "ותשב בפתח עינים" הנאמר בתמר ויהודה פירש רב שמואל בר נחמני "שנתנה עינים לדבריה (דוגמא ופתח היתר נתנה לעצמה שאין עבירה בדבר. רש"י) כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני, שמא אשת איש את אמרה לי' פנויה אני, שמא קיבל בך אביך קידושין אמרה לי' יתומה אני, שמא טמאה את אמרה לי' טהורה אני".

וכן איתא בב"ב (טז, ב) לגבי עשו שבאותו היום בו נפטר אאע"ה עבר חמש עבירות בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכו' ויליף לה מקראי, ע"ש.

ואמנם בשני המקומות יש קושי גם ללא המבואר בשיחה הנ"ל, וכמו שהקשו התוס' בב"ב שם בד"ה בא על נערה המאורסה, "וא"ת והלא לא נצטוו בני נח על נערה המאורסה . . ואומר ר"י דאע"פ שלא נצטוו מכל מקום מכוער הדבר, כמו ושט את הבכורה אע"פ שאינו מצווה על כך".

ועד"ז כתבו התוס' גם בסנהדרין (נז, ב, בד"ה לנערה המאורסה) ושם הוסיפו "ואשכחן כמו שסיפר הכתוב בגנותן בדבר שעתידה תורה לאסור דאמרינן לקמן כותי מותר בבתו ובפ' כהן משיח אמרינן לוט ושתי בנותיו הם נתכוונו לדבר מצוה צדיקים ילכו בם, הוא שנתכוין לדבר עברה ופושעים יכשלו בם".

ועד"ז בנוגע לתמר כתב המהרש"א בסוטה שם (בד"ה גיורת אני) שיהודה היה חושש בשאלותיו לדברים שעתידה תורה לאסור או אפי' למה שיגזרו חכמים בעתיד, ע"ש.

אבל כל התירוצים האלה ניתנים להאמר רק אם יש כבר מציאות של נערה שהיא מאורסה או שהאב יקבל קידושין בשביל בתו (וכמו בנות לוט, שגם אם כותי מותר בבתו אבל זה שהיא בתו זו מציאות גם בלי האיסור) אלא שעדיין לא נאסרו אז, שייך לומר שהדבר מכוער כי עתידה התורה לאסור עכ"פ לבנ"י וכו', אבל לפי המבואר בשיחה שלא הי' כלל המציאות של אירוסין וקידושין לפני מ"ת, הרי יקשה ביותר הפשט בגמרות הנ"ל.

ואף שלכאו' הקושיא היא על הרמב"ם עצמו שמה שכתב בריש הל' אישות לא מתיישב עם הנ"ל?

אך באמת בלשון הרמב"ם עצמו אין זה מוכרח שלא היה בכלל מציאות כזו של קידושין לפני מ"ת, דלכאו' אפ"ל שרק לא נצטוו ע"ז לפני מ"ת, אבל לפי המבואר בשיחה שאין כזו מציאות של קידושין ודאי צ"ב בגמ' שם.

ולהעיר שבשיחה שם בס"ד מבאר לשון רש"י עה"ת לגבי לוט, "לוקחי בנותיו שאותם שבבית ארוסות להם" שהכוונה לשידוכין שזה הי' גם לפני מ"ת "אבל אין בנח שידוכין אלו לפעול חלות ענין חדש "אשת איש" על האשה", אבל בנדו"ד פשוט שביאור זה לא יועל לא לגבי עשו (ולהעיר מלשון התנחומא בפ' כי תצא "עבר עשו שתי עבירות קשות בא על נערה מאורסה והרג את הנפש") ולא לגבי יהודה ותמר. וצ"ע.