בהגדה של פסח, בברכת "אשר גאלנו": "כן ה' או"א יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום".

ובלקוטי טעמים ומנהגים לרבינו על אתר: "למועדים – ר"ה ויוהכ"פ – ולרגלים – פסח שבועות וסוכות (שבה"ל. אבודרהם)".

והנה ראשית כל יש להעיר, דלכאורה צע"ק מה שמציין רבינו ל"שבלי הלקט". דהנה, הפירוש שמביא רבינו נמצא ככתבו וכלשונו בדברי האבודרהם, אולם בשבה"ל – אף שגם הוא נקט ש"למועדים" קאי על "ראש השנה ויום הכפורים", הרי לגבי "ולרגלים" נוטה שם לפרש שקאי על סוכות ושמע"צ.

וטעמו, כמו שמפרש שם: לכאורה, אם מדבר על המועדים "הבאים לקראתנו לשלום" – היה לו להקדים "שבועות", שהוא המועד הקרוב ביותר! אלא, שאיירי כאן לפי השיטה ד"בתשרי עתידין להיגאל", ולכן על שבועות אינו יכול לומר שאז נהיה "שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך" (כהמשך הברכה), אלא דוקא על המועדים דתשרי – ולכן נקט המועדים כפי סדרם: מקודם ר"ה ויוהכ"פ, ואח"כ סוכות ושמע"צ.

ועכ"פ צריך לפרש, שמה שמציין רבינו גם לשבה"ל ואינו מסתפק בהציון לאבודרהם, כי פירוש זה ש"למועדים" קאי על "ראש השנה ויום הכפורים" יש בו משום חידוש גדול – שהרי בימים אלו בכלל לא עולים לרגל וכו', וא"כ אין זה לכאורה מענין הברכה כאן – ולכן מייסד חידוש זה גם בדברי השבה"ל, אף שבפירוש "לרגלים" הרי פירוש האבודרהם שונה ממנו.

אך עדיין צ"ע באמת בעצם הענין, דלכאורה לפי' האבודרהם – שכמותו נקט רבינו – מה פשר הסדר כאן? וגם אם נמצא טעם לזה שמדלגים על שבועות (אף שהוא המועד הסמוך ביותר) ומתחילים מר"ה ויוהכ"פ, הרי כאשר באים לפרש את תיבת "ולרגלים" היו צריכים לפרש לפי סדר הרגלים שמיוהכ"פ ואילך, דהיינו "סוכות פסח ושבועות", ולמה דייקו (האבודרהם ורבינו שמעתיקו) בסדר זה של "פסח שבועות וסוכות", שלפ"ז הסדר אינו מדוקדק משום צד?

ואולי יש לומר, שיסוד סדר זה הוא (לא בסדר כפשוטו של המועדים לפי זמני השנה, אלא) בתוכן ענין המועדים ברוחניות וכפי המבואר בדא"ח. דהיינו, שאף שבגשמיות הרי לאחר פסח מגיע שבועות ולאחרי יוהכ"פ מגיע סוכות, הרי כוונתו כאן היא לברך שיתחדש עלינו כל סדר המועדים מיסודו ושרשו הרוחני, ולכן מקדימים את "ראש השנה" שהוא הראש שממנו נמשכים כל אברי הגוף – ויוהכ"פ הוא חלק מר"ה, כידוע – וממנו מסתעפים שאר ה"אברים" שהם מועדי השנה שנמשכים ממנו כאברים הנמשכים מהראש.

ולפי זה מובן גם למה נקט בסדר הרגלים – "פסח שבועות וסוכות", שכן הוא הסדר הרוחני שבו הם נמשכים (מ"ראש השנה ויום הכפורים"): קודם פסח, לאחריו שבועות, ורק לאחריו סוכות.

[ראה – לדוגמא – בדברי המאור עינים בפ' האזינו: "נודע סוד עולם שנה נפש, שכל אחד הוא קומה שלימה, מרמ"ח איברים ושס"ה גידים. כמו שיש בנפש האדם כך יש בעולם, וכן יש בשנה. וראש השנה הוא בחינת ראש מקומת השנה; ופסח וסוכות הן תרין דרועין: פסח הוא דרועא ימינא, וסוכות הוא בחינת דרועא שמאלא, ושבועות הוא בחינת גופא וכו'". – ועד"ז בכ"מ אם כי בשינויים, ואכמ"ל].

ועצ"ע.