בלקו"ש ח"י ע' 92 אי': וצלה"ב... רש"י מפרש שהטעם לקריאת שם ראובן הוא משום ש"אמרה ראו מה בין בני וכו'", היפך פשוטו של מקרא: "ותקרא שמו ראובן" ~ כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי". ואף שפירושו זה של רש"י, בכללות, מקורו בגמרא הרי ידוע הכלל שנקט לו רש"י בפירושו... ואני לא באתי לפרש אלא פשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" היינו שצ"ל צורך בישוב והיישוב צ"ל על אופניו (כנו וסדר התיישבותו) של המקרא.

ועיין בע' 96 שם שכ': ועפ"ז יומתק מ"ש רש"י: "רבותינו פירשו" ולא "אמרו רבותינו" וכיו"ב. דאין כוונת רש"י לשלול הטעם המפורש בהכתוב כ"א לפרשו, לפרש (ולתרץ) הדורש ביאור בטעם שבכתוב ~ איך שבודאי ע"י הולדת ראובן "יאהבני אישי" ~ וע"ז מביא רבותינו פירשו... עכלה"ק.

דהיינו, דמה שהקשה לעיל "רש"י מפרש... היפך פשוטו של מקרא", תירץ שבאמת לא פי' היפך פשש"מ, כ"א רצה לפרשו...

ועפי"ז תימה גדולה, ד(בכ"ט ל"ד) פרש"י: "קרא שמו לוי"... ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו כ"ד מתנות כהונה ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי" ~ היפך הטעם המפורש ~ "עתה הפעם ילוה אישי אלי"... ואעפ"י שיש צורך ביישוב ~ כמ"ש בתחלת דבריו "דכולם כתיב ותקרא וזה כתב בו קרא" שלכן פי' שבאמת הקב"ה קרא לו זה ~ הלא הפירוש צריך להתיישב על אופני המקרא וא"כ, למה פי' ש"על שם שלוהו במתנות קראו לוי": א) בקרא כתוב: עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי ~ ואעפ"י שכתב רש"י שכל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלסין... הלא אין מקרא יוצא מידי פשוטו ~ שילוה אישי אלי ~ הוא נתינת טעם לקריאת שם זה. ב) מאי נפק"מ למה קרא הקב"ה שם זה ~ הלא ביעקב (תולדות כ"ה, כ"ו) פרש"י: "ויקרא שמו יעקב" הקב"ה (אמר אתם קריתון לבכורכם שם אף אני אקרא לבני בכורי שם הה"ד ויקרא שמו יעקב). ד"א אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב" (רק בלך י"ז, י"ט פרש"י "וקראת את שמו יצחק" על שם הצחוק. וי"א על שם... ואכ"מ). דהיינו, בקריאת שם מהקב"ה אינו בהכרח שיש בו טעם, ובפרט הכא דהוא נגד פשטות הכתוב, לא הול"ל כ"א שהקב"ה קרא ותו לא. (דהיינו, לאה אמרה ילוה אישי אלי, והקב"ה קרא שם ~ שהלווים הם במקום הבכורים, וכמו שקרא הקב"ה ליעקב (בכורו), בלי טעם, כמו"כ קרא ללוי בלי טעם. ודו"ק.

ואוי"ל דהיא הנותנת ~ מאחר ש"על כן" הוא נתינת טעם, ויש הכרח מן הכתוב שהקב"ה קרא לו שם זה דבכולם כתיב ותקרא צריכים לומר שלהקב"ה ג"כ הי' טעם. (משא"כ ביעקב נאמר ואחר יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ~ שאין בזה הכרח הטעם. ורק נתן טעם למה קרא לו יצחק שם זה). ולכן כתב ע"ש שלוהו במתנות.

וי"ל שזה ג"כ מרומז בהפסוק: א) לקמן (ט"ז, ט"ו) פרש"י "וימצאהו איש" זה גבריאל שנאמר (דניאל ט) והאיש גבריאל. ב) י"ל שבתיבת אישי נרמז המתנות כהונה. (ע"ד הדרוש כמו אישי מזבח וכהנים משולחן גבוה קא זכו). וזהו כוונת הכתוב ~ שגבריאל הביאו לפניו (להקב"ה) וילוה אישי אלי ~ שלוהו במתנות (אישי).

ועפי"ז יש להבין למה לא פרש"י בקיצור: גבריאל הביאו לפניו ונתן לו כ"ד מתנות כהונה ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי. אלא כוונת רש"י תחילה הוא להכריח שהקב"ה קרא לו שם זה ~ עי"ז שבכולם כתיב ותקרא וזה כתב בו קרא. ואחר שידעינן שהקב"ה קרא לו שם זה, צריכין אנו טעם ~ דכתיב על כן קרא. ולכן פי' שנתן לו כ"ד מתנות כהונה ועל שם שלוהו במתנות קראו לוי. וכ"ז בדא"פ.

והנה, שם בע' 96 אי': השמות של השבטים ניתנו ע"י האמהות. ובהע' 35 שם: לבד מבנימין שויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין (וישלח ל"ה, י"ח)... עכלה"ק.

וצע"ג, דבכ"ט, ל"ד, פרש"י: "קרא שמו לוי" בכולם כתיב ותקרא וזה כתוב בו קרא... ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה...