באגרות קדש ח"א ע' קלה באות ה', כותב כ"ק אדמו"ר: מש"כ (=מה שכתבתי) אני במכתבי הקודם בת' הב"י דחלקו השמן שבפך לח' חלקים דצ"ע מהא דזבחים (פ"ח, א) דכ"ש (=כלי שרת) אין מקדשין אלא מלאין, וא"כ לא היו נרות המנורה מלאין שוב ראיתי שטעות הוא בידי כי השמן למנורה נתקדש לא ע"י נרות המנורה כ"א ע"י מדת חצי לוג שהיה במקדש וכדאיתא במנחות (פ"ח, ב), ועכצ"ל כן כי גם בכל יום לא היו נרות המנורה מלאין כי היו מחזיקים יותר מחצי לוג כדמוכח שם (פ"ט, א) דאמר מלמעלה למטה שיערו [פי' שבכדי לשער כמה שמן צריך ללילה אחת נתנו הרבה בלילה אחת ולפי מה שנשאר בבקר פיחתו בלילה הבא].

וצ"ב במה שמתרץ שקידשו את השמן במדת חצי לוג שהיו במקדש דהרי "לא היה להדליק בו אלא יום אחד", והיינו ז"פ חצי לוג לכל נר ונר, והיינו ג' לוגין וחצי. וכשחילקו את זה לח' חלקים, היה לכל לילה פחות מחצי לוג. וא"כ ממ"נ, אם קידשו רק המדה הצריכה לזה הלילה הדרא קושיא לדוכתא, דאין כלי שרת מקדשין אלא מלאין, ואם מילאו את המדה דחצי לוג, הרי הנשאר מן השמן נפסל בלינה ואינו ראוי ללילה הבא?

[ובפשטות, בפסול לינה אין לתרץ דכשאין שמן אחר, מדליקין בפסול, כמ"ש לגבי הא דלא הדליקו בשמן טמא, הגם דטומאה דחויה בצבור].

ועוד, מ"ש "שע"י המנורה א"א לקדש השמן, מכיון שמחזקת יותר מחצי לוג", צ"ב, דבמנחות פ"ט ע"א, בתוס' ד"ה חצי לוג לכל נר הקשו וז"ל: "תימא למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת". ע"כ. ובס' צאן קדשים פי' כוונת התוס', דנהי דשמן צריך קידוש הלא המנורה עצמה היא כלי שרת, ואמאי צריך מדת החצי לוג לקדש. ומשמע מהתוס' דהקידוש נעשה ע"י המנורה ובאגרת משמע להיפך. ומשמע דלא ס"ל להתוס' דכאן צריך דוקא מלאין, ולכן שפיר מצי לקדש בהמנורה.

ועי' בספר תוצאות חיים (בסופו), שהקשה, דלכאו' לתי' הב"י לא קידשו ע"י מדת חצי לוג מלא (וכנ"ל בהקו' הא'). ותוכן דבריו בקיצור נמרץ, דהנה בתירוץ קושיית התוס' הנ"ל, י"ל דזהו ע"ד מה שמצינו בסוטה, דמקדש והדר מקדש.

והיינו, דזה שנתקדש פ"א אין מזה ראיה שא"צ קידוש שני, וכן להיפך, אך זהו דוקא כשצריך הכלי השני לצורך משהו, אז אמרינן דצריך דוקא כלי שרת מצד הקידוש. ולכן הגם שבכ"י נתקדש במנורה, כיון הוצרך למדוד החצי לוג בהמדה, היה צריך שיהיה בכלי שרת, אבל אי א"צ הכלי השני, אין לומר דכל ענינו הוא רק להוסיף קידוש. ולכן, בנדו"ד שלא הוצרכו למדוד חצי לוג במדה, (שהרי נתנו פחות מזה וכנ"ל), אין לומר דלא די בקידוש המנורה וצריך כלי שני רק לקידוש.

אבל, מתוכן האגרת פשוט דלא משמע כך, אלא דקידשו ע"י מדת חצי לוג, שהיה במקדש, וגם בחנוכה, ומצד זה אין להקשות דלא היו נרות המנורה מלאין. וע' בהצאן קדשים שמתרץ קו' התוס' דבליל קצר כיון שהוא הרבה הו"ל יותר מכשיעור והו"ל כאינו ראוי למנורה. ובפשטות אינו חולק בסברת התוצאות חיים, דהתוצאות חיים מדבר בכשאין די שמן והשיעור חסר, ואז שפיר ראוי כי כל משהו מקיים מצות הדלקה, ע"ש. והצאן קדשים מתרץ, דמ"מ, בלילי חורף שיש יותר מכשיעור שפיר הו"ל אינו ראוי, ולדעתו צ"ע למה במנורה זה כן מתקדש.

ובפשטות, הטעם ע"ז דהתוס' ס"ל בכאן דמקדשין בנרות המנורה, י"ל, דהנה בהא דכ"ש אין מקדשין אלא מלאין, כתב רש"י (זבחים פ"ח ע"א) הטעם, דאם אינו כשיעור, אינו ראוי ליקרב על גבי המזבח. ובהמנורה עצמה הרי אין שייך טעם זה. ושפיר מצי לקדש כ"ש. וכן כתב בתוצאות חיים בסופו עיי"ש.

ובספר טהרת הקדש (על מנחות) רצה לומר דכוונת התוס' היא דאם השמן צריך קידוש, היה צריך לקדש כל הג' לוגין יחד דהא חדא מצוה היא וצריך שיהיה שיעור כל המצוה בהכלי שרת, ואיך קידשו במדת חצי לוג. ודחה דא"כ היו מקשים בדף שלפ"ז כשהגמ' אומרת שמדת חצי לוג היא לקדש שמן המנורה.

ובדבריו יש להעיר שהר"י עמדין כתב כתב שתוס' הנ"ל שייך לדף הקודם. ועכ"פ לדעתו אין שייך תי' הצאן קדשים וגם תי' התוצאות חיים.