במה דשקו"ט בגליונות הקודמים במה שהעיר הרב יי"ק שי' במ"ש בלקו"ש ח"י ע' 83 בהערה 27, בביאור מ"ש בפנים השיחה שדוקא בע"ת יכול להפוך מזדונות לזכיות משום שעבודתו הוא בכח עצמו, עיי"ש. וע"ז מביא בהערה הנ"ל וז"ל: "ויומתק וכו' 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' - ועבודת בע"ת הוא בעיקר בקו היראה", עכ"ל. וע"ז שאל הרב הנ"ל דהפיכת זדונות לזכיות הוא ע"י אהבה רבה, וכמפורש בתניא פ"ז, ולא ע"י יראה, ע"כ תוכן שאלתו.

ואולי י"ל בזה, ובהקדים: דהנה ידוע דא' החילוקים בין העבודה בקו האהבה להעבודה בקו היראה הוא, דאהבה ענינו קירוב להדבר הנאהב, משא"כ יראה הוא תנועה של ריחוק מהדבר שיראים ממנו.

והנה יתרון האהבה דבע"ת (אולי) אינו כ"כ בדרגת האהבה עצמה (ז.א. בתוכנה של תנועת הקירוב והעריבות שבמדת האהבה) כי (אולי) יתכן אצל צדיקים (גמורים) אהבה נעלית יותר (מבחי' הנ"ל) - כמו אהבה בתענוגים וכיו"ב. והיתרון והמעלה המיוחדת באהבת הבע"ת הוא כמ"ש בתניא שם (פ"ז) "כי עד הנה היתה נפשו בארץ צי' וצלמות וכו' ורחוקה מאור פני ה' בתכלית ולזאת צמאה נפשו ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים וכו'", שמזה משמע לכאורה שתוקף הצמאון והאהבה (אינו כ"כ מהרצוא והתשוקה להטוב, אלא) הוא מחמת הבריחה מהרע.

[ועד"ז במ"ש בהערה הנ"ל לשון מרז"ל "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", שהגם שתוכן מרז"ל הנ"ל הוא שרק על תומ"צ יש בחירה, ומ"מ ניסחו את זה בל' "חוץ מיראת שמים" (ולא חוץ מקיום התומ"צ), שהכוונה בזה בפשטות שירא (ולכן מתרחק) מלעבור על רצון ה' מחמת יראה (איזשהי). (ואולי אפ"ל שמה שיש לו להאדם איזה "גישמאק" (ואהבה) בקיום התומ"צ, אולי זה כן בידי שמים, ורק מה שהאדם עובד עבודתו הן בסו"מ והן בע"ט, מחמת יראה וקב"ע, זהו לא בידי שמים).]

ואולי זהו הכוונה (לכאורה) בהערה הנ"ל שהצמאון הזה שבא מצד ההרגש, אצל הבע"ת, שמוכרח להתרחק מן הרע, שמביא להפיכת זדונותלזכיות, הוא רק בכוח עצמו, ולא מצד איזה גילוי מלמעלה, הנה כהנ"ל יומתק ע"פ מרז"ל הנ"ל שיראת שמים - ז.א. העבודה לפרוש ולהתרחק מן הרע הוא לא בידי שמים ורק בכח עצמו. וכן אצל בע"ת עבודתו, היינו תוקף האהבה הוא מחמת קו היראה של פרישה ובריחה מהרע ולא מצד קו האהבה - הרגש הקירוב וד"ל.