בלקו"ש ח"ו ע' 23 מבאר בענין המשכת העצמות בתחתונים ע"י שבירת הסט"א שהם נגד הוי' - דזהו התחדשות בבריאה, ושם בהע' 73 כ' על מארז"ל "כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית", ופי' מהרש"א כי בלתי עדותו לא יודע שהקב"ה ברא העולם, ופי' כ"ק אדמו"ר נשי"ד שם וז"ל "כי שהנברא יכיר גדולתו הוא חידוש גמור כנ"ל. (ועפ"ז, ההעדאה דויכולו הוא כענין עדי קיום (שלולא עדותן השטר בטל) שע"י עדותן מקיימים - עושים את המציאות)". עכ"ל. והיינו שעבודת הנבראים בגילוי העצמות בתחתונים הוא גדר של עדי קיום שמחדשים דבר לב"ד וכמו"כ בההתחדשות בבריאה.

והנה בלקו"ש חי"ט בשיחה ד' לפ' שופטים מבאר כ"ק אדמו"ר בארוכה ענין עדי בירור שרק מבררים המציאות כבדיני ממונות וכיו"ב, משא"כ עדי קיום דגיטין וקידושין שעל ידם חלים הקידושין, ואח"כ מבאר בפנימיות הענינים דעל ישראל נאמר "אתם עדי" דב' גדרי העדות שייכים בהם, וענין עדי קיום בעבודה הוא המשכת אוא"ס לעוה"ז הגשמי.

ולכאו' יש לדייק מדוע בלקו"ש ח"ו הנ"ל הביא הדוגמא מעידי קיום דשטר ולא מעידי קיום דקידושין שבהם יותר מתבטא הענין ד"עושין את המציאות", בזה שעל ידם חלים הקידושין ונהיית האשה מקודשת, משא"כ השטר שהקיום שלהם הוא בעיקר בקו השלילה "שלולא עדותן השטר בטל", רק שע"י שמבררים שהשטר אמת ע"ז אומרים שהשטר שכבר נכתב הוא שטר. וכמבואר בסוגיין דכתובות ד' יח, ב, ד"כיון שהגיד" מתייחס לחתימתם שבשטר ולא להגדתם שאח"כ שמקיימים השטר, וכלשון רש"י "כיון דחתימי בשטרא היינו הגדה דידהו" - ואע"פ שגדר הקיום הוא שעושים מציאות השטר, אבל בגלוי יותר הוא בגיטין וקידושין.

[ואולי י"ל ע"ד הרמז שזה שייך למ"ש אח"כ בהערה שם ש"מה שאמרו "מעלה עליו הכתוב" - י"ל לפי שהכח לחידוש זה בא מעצמותו ית'", עכ"ל - וזהו ע"ד שאחרי שמקיימים הנה הגדה דידהו חשיב מה שחתמו בשטר ולא מה שמקיימים עתה, ע"ד שבשטר עצמו בלי הקיום הוא הכח, ובפועל זה נעשה שטר ע"י הקיום].