בגליון האחרון (תתעא – עמ' 26) ביאר הת' מ"מ קלמנסון בענין פתיחת הצינור דמס"נ בעולם ע"י אברהם אבינו דיש בזה שני ענינים: א) כמבואר בלקו"ש ח"כ עמוד 74 ואילך, שהיות ש"כל ההתחלות קשות", לכן אברהם שהוא היה הראשון שעמד בנסיון של מס"נ ה"ה פתח את הצינור של מס"נ - שעי"ז נמשך בעולם הכח על מס"נ (ולולא המס"נ דאאע"ה לא הי' ענין המס"נ). ולכן נהי' אח"כ הרבה יותר קל לעמוד במס"נ מכיון שצריך רק להוציא מן הכח אל הפועל את מה שכבר גילה אברהם אבינו. וענין זה נמשך כבר בנסיון הראשון דאור כשדים, דע"י שאברהם התנהג במס"נ ממש נמשך כבר אז הכח למס"נ בעולם. (אלא שרק לאחרי הנסיון דהעקידה התגלה ענין זה, ולכן מבואר בלקו"ש שם מעלתו של נסיון העקידה דוקא, כי רק אז הודגש והתבטא ענין זה).

ב) כמבואר בלקו"ש ח"י עמ' 46 ואילך, וז"ל: "לפי שאברהם אבינו הי' הראשון שעמד בנסיון זה ובכל כגון דא הרי להיות ה"ראשון" הוא דבר קשה ביותר. אבל לאחרי שה"ראשון" כבר "פתח את הצינור" וסלל את הדרך – אז נעשה זה בנקל יותר לבאים אחריו, כי הם הולכים בדרכיו ואורחותיו . . שבכדי שיוכל [האדם] להתגבר בכוחות שלו על הקשיים והמניעות בענין זה – כשיודע וכשמרגיש שכבר קדמוהו בזה ה"ראשון" (ובפרט כשהוא אביו) ופתח את הצינור "עבורו ועבור כל בנ"י" ה"ז מסייע לו בעבודתו הוא". עכלה"ק.

וענין זה, שהאדם ההולך בדרכי אברהם אבינו, יוכל להתבונן בדרכיו והתבוננות זו תסייע לו בעבודתו שתהי' בנקל יותר, הרי זה יתכן רק לאחרי נסיון העקידה, שאז בא לידי ביטוי מס"נ המיוחדת של אברהם אבינו.

ועפ"ז מבאר הת' הנ"ל (בדא"פ) שאין סתירה בזה שלפעמים מבואר בחסידות (נסמנו בלקו"ש ח"כ שם הערה 28) שפתיחת הצינור הי' באור כשדים, ולפעמים מבואר (בלקו"ש שם) שזה הי' בהעקידה, כיון דזה תלוי מצד איזה ענין מדברים. [ובזה יוסבר הערה 47 בלקו"ש שם].

ב. אמנם, במאמרי אדמו"ר הזקן על פרשיות השבוע (בראשית שמות) עמ' קכט ואילך (נסמן בלקו"ש שם הערה 30) מבואר וז"ל: "אברהם הי' מדריגתו מדת האהבה . . האהבה היא מרחוק דוקא כי בהיותו רחוק שייך לומר שרוצה להתקרב . . אמנם מדת היראה בהיפך כל מה שיתקרב ביותר אל האדון תהי' הירא' בשלימות' העצמי' . . לכן יאמר היום בהר ה' ירָאה [בקמץ] שכבר נראה ונגלה גם באהבת אברהם ע"י התכללות יראה דיצחק באהבת אברהם בחי' גבורות בחסדי' ע"י מעשה העקידה שנעקד יצחק ונתכלל באברהם, והיינו מה שיוכל להיות מס"נ בכל א' מישראל אף שלא הי' לו אהבה לה' בתפלה מעולם שימסור נפשו מפני גודל האהבה כו' אבל מפני היראה שירא למרוד באחד ולהנתק ממנו לגמרי כו' הרי הוא מוסר נפשו מפני זה ואין זה אלא מהארת יראה הפנימי' ביטול במציאות ממש שבאת מפני הקירוב הגדול כנ"ל, ולולי עקידת יצחק להמתיקו בחסדי' דאברהם לא הי' באפשרי להי' כח יראה וביטול פנימי זה במס"נ על קדה"ש בכל א' מישראל וד"ל, אבל ע"י שגם באהבת אברהם נתגלה ונראה בקירוב גדול הרי יש אהבה מסותרת ומצומצמת בכל א' מישראל מחמת ירושה מאברהם כידוע (כי מבחי' החסד הוא להוריד השפע מטה מטה) לכן יש ביכולת למסור נפשם על קד"ה כו'". עכלה"ק.

הרי דע"פ המבואר במאמר אדמוה"ז הנ"ל נמצא, שלולי הנסיון דהעקידה לא הי' ביכולת כל אחד מישראל למסור נפשו, ופתיחת הצינור שנעשתה באור כשדים ע"י אברהם (שענינו "להוריד השפע מטה מטה") הי' מועיל רק לאלו שימסרו נפשם מפני גודל האהבה שזה לא שייך אצל כל אחד. ורק לאחרי הנסיון דהעקידה (ע"י ההתכללות עם מדת יצחק) נמשך הכח מאברהם (מחמת ירושה מאברהם) לכל אחד מישראל. וא"כ איך זה מתאים עם המבואר במ"א שהמס"נ שהוריש אברהם לכלל ישראל היא מסירת נפשו על פירסום אלקות בעולם שהי' באור כשדים. ויש לעיין בכ"ז.