בשיחות רבות [ראה לקו"ש ח"י ס"ע 89 הערה 41. 'מקדש מלך' כרך ב' עמ' 362-363] הביא כ"ק אדמו"ר נשיא-דורינו את דברי החיד"א ז"ל בספרו "מדבר קדמות" (מערכת גימל אות ג') בלשון חז"ל "גר שנתגייר" ולא "גוי שנתגייר" - לעומת "קטן שהגדיל" -, עפ"י הידוע במדרשי חז"ל שנשיאות הגרים כבר היו במעמד הר סיני [דרך אגב: חידוש זה של החיד"א מובא ע"י הגר"ר מרגליות (ז"ל) כחידוש משלו - לדוגמא במקור חסד לספר חסידים סתר"צ ס"א - ובכ"מ].

אמנם, פעם אחת בשנת תשל"ט ('שיחות-קודש' תשל"ט ח"ג עמ' 82] הדגיש כ"ק שדיוקו של החיד"א אינו עפ"י הלכה, משום שלא מצינו שהגר חייב כפרה על מעשים שעשה טרם גיורו כשם שנפסק בהלכה לגבי קטן (או"ח סי' שמג) בנוגע ל"עבירות (שנעשו) בקטנותו" ד"טוב לו שיקבל ע"ע איזה דבר לתשובה ולכפרה כו'". עכתד"ק.

ולהעיר משו"ת חוות יאיר (סימן עט) שנשאל מגר צדק (מק"ק אמסטרדם) אם מחוייב להחזיר גניבה שגנב מישראל בגויותו, ולמסקנא הסיק שכדי ליפטר מדיני שמים - יהיה חייב להחזיר הגניבה שגנב בגויותו.

[אמנם, בתחילת דבריו ר"ל עפ"י הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי', ולפי דברי ר' יוסי ביבמות מח, ב. שגרים מעונין בזה"ז לפי שאינן בקיאין בדקדוקי מצוות (ופליג על רבי חנניא בנו של ר"ג שס"ל שגרים בזה"ז מעונין ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו ז' מצוות ב"נ) - פטור מלהחזיר גניבה שגנב בגויותו.

אבל להלן שם בהמשך התשובה מביא מ"ש התוס' (ד"ה ב"נ - סנהדרין עא, ב) על דברי ר' חנניא ב"נ שבירך את השם ואח"כ נתגייר - פטור, הואיל ונשתנה דינו נשתנה מיתתו. ופירש רש"י: דאילו מעיקרא (כגוי) נידון בעד אחד, בדין אחד וא"צ להתראה. ואילו עביד השתא בעינן זה להעונישו התראה, וסנהדרין של עשרים ושלושה, ועדים. והקשו התוספות מהא דאחז"ל שגרים מיוסרים בשל עוונותיהם מהעבר, ומממילא א"א לומר שנמחקו עוונותיו כלא היו, ותירצו דאולי יש לחלק בין חיובים בדיני אדם שפטורים, לדיני שמים שבהם חייבים. ומכאן הסיק שחייב להחזיר ליפטר מדיני שמים]

ויתירה מזו מפורש ב'ספר חסידים' (סימן תרצא): אע"פ שאמרו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מ"מ משלם מה שחייב לשלם, ואם הרג נפש צריך כפרה (ובמקו"ח להר"ר מרגליות ציין לעוד פוסקים שהלכו בשיטה זו).

ובהכרח לבאר שכ"ק התכווין להוכיח מהא שכו"כ עפ"י שו"ע לא נפסק שגר צריך לעשות משהו כו' לתקן העבר - לכן אכן אין דיוקו מבוסס ע"ד ההלכה.