בלקו"ש חי"ד פר' ואתחנן מבאר הרבי וז"ל: "...משא"כ מלאכת ההוצאה ע"י עקירה או הנחה לחודא. גדרה של מלאכה זו מה"ת היא הוצאה (או הכנסה) מרשות לרשות כולל כמה חלקים ופרטים עקירה הנחה וכו' כשחסר בפעולתו חלק ופרט בגדר המלאכה, עם היות שאז אינה מלאכה שלימה באיכותה ומהותה, מ"מ המקצת שעשה ופעל הרי זה חלק מפעולת ההוצאה - ולכן יש לאסור חלקה משום גזירה שמא יבא לעשות כולה ויעבור על איסור מה"ת ומטעם גזירה זו יש לחוש גם במקום שהוא לצורך מצוה".

דמבואר שם דרק מכיון שעקירה או הנחה לחודא היא חלק מפעולת ההוצאה לכך אסרוה מטעם גזירה שחלקה ומקצתה אסורה, אבל אם לא הי' חלק מפעולת הוצאה לא היו אוסרין אותה מטעם גזירה בעלמא שמא יבוא לעשות כל המלאכה. ובזה מבאר החילוק בין קשירה והוצאה עיי"ש.

ועפי"ז יש לבאר הא דמבואר (ג, ב) כאן למטה מי' כאן למעלה מי' ופרש"י דאם עקר מרה"י והוציא החפץ למעלה מי' טפחים ברה"ר דאויר מקום פטור הוא מותר להחזירה ולא קנסוה דלאו איסורא עבד.

דלמטה מי' טפחים יש איסור מדרבנן שעקר והוציא לרה"ר אע"ג דלא הניח ושייך לקנסו שלא להחזירה אבל למעלה מי' טפחים ליכא איסורא ולא קנסוה.

וצריך ביאור מדוע אין האיסור דרבנן גם למעלה מי' הרי שייך הגזירה דילמא יבוא לגמור המלאכה (וראה ברשב"א שם שהעיר עד"ז, וברש"ש שם).

והקושיא היא יותר לפי' אדה"ז בסי' שמח בקו"א סק"ב: "דאיירי נמי שחשב להוציאה לרה"ר וא"כ הי' מתחייב אף שהוציא דרך מעלה מי' כיון שלא היתה שם הנחה, מ"מ כיון שלא עשה איסור בפועל כמ"ש רש"י ותוס' לא קנסינן ליה".

ולכאורה בכה"ג שחשב להוציאה לרה"ר שייך שפיר הגזירה דיניחה ברה"ר ומ"ש אם הוציאה למעלה מי' או למטה מי'.

ולכאורה היכי דעקר ע"מ להוציאה לרה"ר איכא איסור דרבנן אע"פ שלא הוציאה אלא עשה עקירה שכיון שעקר כדי להוציאה אסרוה שמא יגמור, ולא הוי טלטול בעלמא (ראה תוס' ג, א ד"ה פטורי ובמפרשים שם) ומדוע היכי דלפועל הוציאה לרה"ר למעלה מי' טפחים ע"מ להניח ברה"ר ליכא האיסור דרבנן של המשנה.

ומה שמבואר בראשונים (ראה רשב"א ומאירי) דאיכא איסור אין זה האיסור דרבנן של המשנה אלא חשש בעלמא דילמא שדי לי' עיי"ש וצ"ב מדוע אין כאן לפירש"י יסוד הגזירה והאיסור דרבנן המבואר במשנה דעקירה או הנחה לחודא?

אמנם עפ"י המבואר בלקו"ש הנ"ל יתבאר דחכמים אסרוה מטעם גזירה רק היכא דהיא חלק ממלאכת הוצאה שחל על פעולה זו מקצת וחלק של הוצאה מרה"י לרה"ר אסרוה חלק זה גזירה שמא יבוא לעשות כולה.

אבל היכא דהוציאה למעלה מי' טפחים שהוא אויר מקו"פ אין על פעולה זו שם חלק ומקצת הוצאה מרה"י לרה"ר שהרי עכשיו החפץ במקו"פ ואם הי' מניחה שם הי' פטור, רק באופן שהניח לפועל חל על זה שם הוצאה אבל כל זמן שהיא למעלה מי' אינה פרט וחלק מהוצאה ולכך לא חל על זה האיסור והגזירה.

משא"כ בעקר לחוד ע"מ להוציא שייך לחשבי' שהיא פרט וחלק מהוצאה לרה"ר וחל עלי' הגזירה.

ומה שמבואר לקמן (ג, ב) דעקר מבעו"י לרה"ר והניח בשבת יש על ההנחה איסור דרבנן שעשה מקצתה אע"פ שהעקירה היתה בהיתר, מ"מ חל על ההנחה שם מקצת פעולת הוצאה ומקצתה אסורה.

משא"כ למעלה מי' טפחים אע"פ ששייך טעם הגזירה מ"מ מכיון שלא חל עלי' שם מקצת פעולת הוצאה לא גזרו עלי'. שהאיסור היא על חלק של הוצאה מרה"י לרה"ר שמשום הגזירה מקצתה נמי אסור אבל הכא אין המקצת חלק ממלאכת הוצאה ולא נאסר מטעם הגזירה.