קרית גת, אה"ק
בגיליון העבר (עמ' 20) העיר הרב ב.א.ב. שלכאו' יש סתירה בביאורי רבינו בענין שיטת ר"ש ור"י, האם כמות עדיף או איכות עדיף. שבלקו"ש חי"א מבואר בארוכה שלשיטת ר"ש ריבוי הכמות מכריע האיכות, ואילו משיטת ר"ש בענין חמץ, שהעיקר הוא השבתת צורת החמץ ולא עצם החומר שלו, מובן שהעיקר אצלו הוא האיכות של הדבר, הצורה שלו. (עיי"ש בדבריו).
ולכאורה נראה שעצם ההשוואה והקושיא מוטעית מעיקרא, כי מעיקרא לא קרב זא"ז:
בחי"א שם מדובר על מקום שבו יש סתירה בין הכמות ובין האיכות, היינו: שאי אפשר לתפוס שניהם ביחד והשאלה היא מה להעדיף, או זה או זה - וע"ז אומר ר"ש שיש להעדיף את ריבוי הכמות על פני האיכות, ור"י סובר שיש להעדיף את האיכות;
ואילו בהמחלוקת לענין תשביתו הרי אין סתירה בין הכמות ובין האיכות כלל, אלא שמדובר בב' "רבדים" ששניהם נכונים, לא באופן של "זה כנגד זה" אלא "זה בתוך זה" - שיש הרובד החיצוני של החמץ שהוא הצורה, ויש הרובד הפנימי יותר שהוא עצם החומר, ובזה נחלקו ר"ש ור"י, עד להיכן חודר איסור החמץ, לר"ש הוא חודר רק לרובד החיצוני ואילו לר"י הוא חודר עד הרובד הפנימי. וכפשוט, שאין שום סברא לומר שרק החומר של החמץ יהיה מותר - ואילו הצורה שלו תהיה מותרת! ולא הארכתי לפשיטות הענין.
Download PDF