בגליון תתקי (עמ' 20) הקשנו איך לתווך המבואר בלקו"ש חי"א עמ' 65 בביאור שיטת ר"ש ור"י; דלר"ש ריבוי הכמות מכריע ולר"י גודל האיכות מכריע, עם המבואר בכ"מ בביאור יסוד פלוגתת ר"ש ור"י בדין חמץ שעבר עליו הפסח, דפליגי בגדר מהות איסור חמץ, דר"י ס"ל דהאיסור חל על "חומר" החמץ ור"ש ס"ל דהאיסור חל על חומר וצורת החמץ עיי"ש.

ובגליון העבר (עמ' 24) תירץ הרב מ.מ.ר. שעצם ההשוואה והקושיא מוטעית מעיקרא. דבחי"א שם מדובר על מקום שבו יש סתירה בין הכמות ובין האיכות, היינו שא"א לתפוס שניהם ביחד, והשאלה היא מה להעדיף, או זה או זה, ועל זה אומר ר"ש שיש להעדיף את ריבוי הכמות על פני האיכות, ור"י סובר שיש להעדיף את האיכות.

ואילו בפלוגתתם לענין תשביתו, הרי אין סתירה בין הכמות ובין האיכות כלל, אלא שמדובר בב' "רבדים" ששניהם נכונים, לא באופן של "זה כנגד זה" אלא "זה בתוך זה" שיש את הרובד החיצוני של החמץ שהוא הצורה, ויש את הרובד הפנימי יותר שהוא עצם החומר, ובזה נחלקו ר"ש ור"י עד להיכן חודר איסור החמץ, דלר"ש הוא חודר רק לרובד החיצוני ואילו לר"י הוא חודר עד הרובד הפנימי וכפשוט שאין שום סברא לומר שרק החומר של החמץ יהי' אסור ואילו הצורה שלו תהי' מותרת, עכת"ד.

ולא הבנתי את תירוצו, דהרי מעולם לא כתבנו לדמות פלוגתת ר"ש ור"י בגדר ומהות איסור חמץ לפלוגתא במקום שיש סתירה בין הכמות ובין האיכות [ע"ד הפלוגתות שבחי"א שם], אלא שמפלוגתתם בגדר ומהות איסור חמץ, 'נובעת' פלוגתא אם ריבוי הכמות מכריע את גודל האיכות (אפי' במקום שיש סתירה בין כמות ובין האיכות).

כלומר: פלוגתת ר"ש ור"י בגדר ומהות איסור החמץ תלויה בשאלה הכללית בכו"כ ענינים מהו עיקר הדבר, חומר וגדר הדבר או צורת הדבר ותוכן הדבר, (ויעויין היטב במפענח צפונות פ"א בארוכה) דאם העיקר הוא החומר וגשם הדבר מסתבר שהאיסור חל (לא רק על הצורה אלא גם על) החומר, החמץ, (דפשיטא "שאין שום סברא לומר שרק החומר של החמץ יהי' אסור, ואילו הצורה מותרת", אמנם הא מיהא דמכיון שהעיקר הוא החומר, חודר האיסור עד חומר החמץ), אבל אם נאמר דהעיקר הוא צורת ותוכן הדבר מסתבר שהאיסור חל (רק) על צורת החמץ. ונמצאנו למדים, דלר"י עיקר הדבר הוא החומר והגשם (ולכן ס"ל דהאיסור חל עד החומר), משא"כ לר"ש עיקר הדבר הוא הצורה (ולכן ס"ל דהאיסור חל רק על הצורה).

והנה בלקו"ש חכ"ד עמ' 98 (שהבאנו כבר בגליון הנ"ל) כותב וזלה"ק: "תוכן השאלה הנ"ל - צי ריבוי הכמות איז מכריע אדער האיכות - איז עולה בקנה אחד, אדער עכ"פ מעין פון דער שאלה בכמה ענינים, (ווי דער ראגאטשאווער איז מאריך בכ"מ [ומציין למפענח צפונות פ"א, פי"א, המעתיק]) וואס איז דער עיקר הדבר חומר (וגשם) הדבר, אדער זיין "צורה" ותוכן, אויב מען רעכנט זיך בעיקר מיט חומר, דעמאלט האט ריבוי הכמות מער חשיבות וי איכות, אויב אבער דער עיקר איז צורת (ותוכן) הדבר, איז איכות מכריע כמות" עכלה"ק.

ומעתה יוצא דלשיטת ר"י בגדר ומהות איסור חמץ, "האט ריבוי הכמות מער חשיבות ווי איכות". ובמילים אחרות, משיטתו באיסור חמץ יוצא, דס"ל בכ"מ דעיקר הדבר הוא החומר, ומזה נובע לכאורה דכמות מכריע האיכות. (אפי' במקום שיש סתירה ביניהם).

ואילו לשיטת ר"ש בגדר ומהות איסור חמץ, "איכות מכריע כמות" ובמילים אחרות: משיטתו באיסור חמץ יוצא, דס"ל בכ"מ דעיקר הדבר הוא הצורה, ומזה נובע לכאורה דאיכות מכריע (אפי' במקום שיש סתירה בין האיכות ובין) הכמות ויל"ע.