בלקוטי שיחות ח"ה פ' ויצא ע' 137, מבאר כ"ק אדמו"ר את הסיפור מהגמ' בסוף הוריות, ובברכות, כשרב יוסף, ויתר על משרת ראש הישיבה, ונתמנה רבה, לראש הישיבה.

ובהמשך כל אותם הימים לא בא אומן לתוך ביתו, ומביא פי' הרמ"ה היינו שלא הי' צורך לאומן, לא הוא ולא אנשי ביתו, אע"פ, שע"פ הטבע, במשך תקופות שנים, לא יתכן, שלא יצטרכו (לצורך בריאות הגוף לאומן), עכ"ז הוא לא הי' צריך משום שהתנהג בענוה, ומסביר ע"ז שבגלל שהתנהג בהנהגה שלמע' מהטבע, התנהגו עמו מן השמים, למע' מהטבע, ע"ש. והיינו שחיות גופו הי' למע' מהטבע.

ויש לעיין דזהו ביאור רק בנוגע לחיות גופו של ר' יוסף, אבל אכתי אינו מבואר בנוגע לבני ביתו דאיך פעל זה גם עליהם שחיות גופם הי' למע' מדרך הטבע. וצ"ע.