בקובץ הערות וביאורים ש"פ וישלח גליון ו' (תתח) העיר הרב יהודה לייב שפירא שי' על מה שכתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בלקו"ש ח"ג עמ' (979 ) עמ"ש הרמב"ם (הל' מילה פ"א הי"ח) "אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן, וא"א להחזיר נפש אחת מישראל לעולם". ומבאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שמאריכות לשון הרמב"ם "ואפשר למול וכו'" מובן שכונתו להוסיף טעם ב': דטעם א' הוא כי פקו"נ "דוחה את הכל", ז.א. שאפילו אא"פ לקיים המצוה אח"כ אעפ"כ ה"ה נדחית בשביל פקו"נ, ועוד טעם, כי "ואפשר למול לאחר זמן ", שהמצוה אינה נדחית שהרי אפשר למול אח"כ.

שמזה מובן שמצות מילה שמקיימים אח"כ, מועלת גם על הימים הקודמים, עד שנפעל גם מעלת מילה בזמנה, (כי באם נאמר שמילה שלא בזמנה מתקנת רק להבא, אינו מספיק הטעם "ואפשר למול לאחר זמן", היות שגם אם ימול אח"כ עדין תחסר מצות מילה בהימים הקודמים, ותחסר לגמרי מצות מילה בזמנה, עכ"ל בלקו"ש) [ומוסיף כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (בהערה *8) שצ"ע אם כ"ה גם כשלא מל בזמנו בפשיעה].

ומעיר הרב הנ"ל שעפ"ז אינו מובן מש"כ החת"ס בחידושיו למס' כתובות (ה, א) שבגמ' שם מבואר למה אין לכנוס אשה בע"ש, ולבעול בליל שבת משום גזירה שמא ישחוט בן עוף,(שיעשה מלאכה בשבת בשביל הסעודה) ומקשה החת"ס שלכאורה הוי טועה בדבר מצוה כמש"כ הר"ן בסוכה שמשום הכי לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו, וע"ז מתרץ החת"ס שיש עוד תירוץ שבמילה לא גזרו מטעם שנדחה מילה בזמנו.

וע"ז מעיר הרב הנ"ל שלכאורה לפי דברי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בלקו"ש אם היו חכמים דוחים מטעם שמא יעבירנו לא היה חסר הענין דמילה בזמנה, שהרי מטעם איסור חכמים היה עושה כן. ומוסיף הרב הנ"ל שאפילו אם מישהו לא מל בזמנו בפשיעה מסתפק בלקו"ש שם (בהערה *8) שאולי מועיל למפרע וכ"ש אם היה עושה כן בציווי חכמים .

והנראה לומר בכ"ז ובהקדים דהנה אפי' במילה שלא בזמנה מובא בשו"ע אדה"ז או"ח סי' רמט סע' ו שסעודת מילה בער"ש גם מילה שלא בזמנה א"א לדחותו ליום אחר, "שאסור להניחו ערל אפי' יום אחד". ומקורו מהמ"א ס"ק ה שם, וכן כתב המ"א בהל' תענית סי' תקסח ס"ק י (ושם כתוב הלשון "כל שעתא ושעתא" כלומר כל רגע, אבל מלשון אדה"ז משמע כל יום. ועיין בספר שו"ת דבר אברהם וכן בספר שו"ת חשב האפוד להרב פדוא ז"ל אב"ד לונדון ח"א סי' ג ובמילואים שם).

וא"כ מבואר שגם במילה שלא בזמנה כל יום שלא מל עובר באיסור, וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ ספי"ט דשבת הובא בלקו"ש שם (הערה 3) שכתב וז"ל "שלא יתכן לעולם לשלם זאת המצוה", וממשיך וז"ל "וכל זמן שלא ימול אותו ויהי' ערל יהי' עובר על מצות עשה שהגיע זמנה". וממשיך וז"ל "וכשימול אותו תסור ממנו זאת העבירה ויעשה מצוה" [וכן מבואר שם בלקו"ש (בהערה הנ"ל 3) מירושלמי פ"א דר"ה והובא גם בצפנת פענח על הרמב"ם בהל' מילה פ"א הל' יח), אם כי שם מדובר אליבא דהדיעה שלא מועיל מילה אח"כ].

וכן כתב הרמב"ם עצמו בהל' מילה פ"א הל' ב' שכל יום שלא מל עובר בעשה.

אבל לאידך גיסא מבואר בשו"ע אדה"ז או"ח סי' שלא סע' ד מילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת שאפשר למול לאחר השבת ולא יהי' שום חיסור מצוה בזה, שהרי בלא זה אינו בזמנה (וכן הובא בקו"א אות ג' בהל' יו"ט סי' תצה שמילה שלא בזמנה אינה נקראת מצוה עוברת משום שאפשר למול אחר יו"ט), [מלשון אדה"ז "שהרי בלא זה אינו בזמנה". משמע שמילה בזמנה אם נדחית יש כן חיסור מצוה. וזה לא כמ"ש בלקו"ש הנ"ל לדעת הרמב"ם].

ואפשר לומר בכל זה שאין הכונה בלקו"ש הנ"ל שאפשר לדחות מילה שלא בזמנה, ועאכו"כ מילה בזמנה בגלל סיבה מסוימת גם ע"פ תורה, כי לא דוחים בגלל זה מצות עשה כמו מילה גם מצד גזירת חכמים. ומש"כ בלקו"ש הנ"ל בביאור הרמב"ם שאפשר למול לאחר זמן, הכונה שאפשר לתקן גם את מעלת מילה בזמנה וכ"ש מילה שלא בזמנה, וכמו שמסביר בלקו"ש הנ"ל אח"כ באריכות שזה ע"ד תשובה מאהבה, והיינו שאין הכונה שאפשר לדחות סתם בגלל סיבה מסוימת אפי' גזירת חכמים מצות עשה כמו מילה, אלא הכונה שאפשר אח"כ לתקן למפרע.

ולכן אפשר לדחות רק במקום שזה 'מתנגש' עם מצוה אחרת מדאוריתא, כמו בסי' שלא סע' ד' במילה שלא בזמנה בשבת ובסי' תצה ביו"ט שזה מתנגש עם מצות חילול שבת ויו"ט, אומרים היות ומילה אפשר לתקן אח"כ למפרע, ממילא לא נדחה איסור שבת ויו"ט .וכן בחולה ברמב"ם הנ"ל שיש מצות שמירת בריאות גופו אפי' לא מצד דין פיקוח נפש, והיות ומילה אפשר לתקן גם לאחר זמן למפרע, ממילא נדחה מצות מילה מצד מצות שמירת גופו וכו'.

אבל כשמדובר בסתם דחית מצות מילה לא מצד מצוה אחרת אלא מצד חשש חכמים או מצד דין אחר דרבנן, כמו שמא ישחוט בן עוף או סעודת מילה בער"ש שמפריע לעונג שבת בודאי לא נדחה מצות מילה דאוריתא, מצד שאפשר לתקן אח"כ למפרע המצוה, היות ובפועל עכשיו עובר על איסור דאוריתא כמ"ש אדה"ז בסי' רמ"ט "שאסור להניחו ערל אפי' יום אחד", אפי' במילה שלא בזמנה כ"ש במילה בזמנה, וכן כתב הרמב"ם בהל' מילה פ"א הלכה ב' שכל יום עובר בעשה וכן בפיה"מ ספי"ט.

ואולם במילה שלא בזמנה אפשר לומר שזה תלוי מחלוקת הש"ך והט"ז בהל' מילה, דהט"ז כתב ביו"ד בהל' מילה סי' רסב ס"ק ג שאין מלין מילה שלא בזמנה ביום ה' לפי שביום הג' יש לנימול צער, ואין לגרום צער ביום השבת. וממשיך שם שאין למולו גם ביום ו' דאיכא צער טפי. אבל הש"ך בהל' מילה בסי' רסו ס"ק יח חולק עכ"ז וסובר שצריך למול גם ביום ה' וביום ו'. ומאדה"ז שהובא לעיל מהל' שבת בסי' רמט סע' ו שמלים גם במילה שלא בזמנה ביום ו' משמע שפוסק כהש"ך.

ועל זה אפשר לומר שלדעת הט"ז במילה שלא בזמנה, אפשר לדחות גם בגלל סיבות כמו שלא יהי' צער ביום השבת, הפרעת עונג שבת וכדו', מצד שמילה שלא בזמנה לכתחילה אפשר לדחות בגלל סיבות מסוימות. אבל דעת הש"ך ואדה"ז שגם במילה שלא בזמנה יש איסור "להניחו ערל אפי' יום אחד", ולכן נדחה רק כשזה 'מתנגש' עם מצוה או איסור דאוריתא אחר, דאז אפשר לדחות מצד שאפשר אח"כ לתקן למפרע.

וא"כ לפי שיטה זו של הש"ך ואדה"ז כ"ש וק"ו במילה בזמנה שאי אפשר לדחות סתם כך, בגלל איסור דרבנן או סיבות אחרות. וגם לפי שיטת הט"ז מדובר רק במילה שלא בזמנה, אבל לא במילה בזמנה, ופשוט. ולכן מובן ופשוט שיטת החת"ס שאי אפשר לדחות מילה בזמנה מצד שמא ישחוט בן עוף ואינו דומה ללישא אשה.

[ולהעיר שבנוסח 'מי שברך' ליולדת בסידור שלנו לא מובא הברכה שיזכו להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו כמו שנוהגים כל העולם. (וכן להעיר מהמסופר בספר תולדות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שהצ"צ נ"ע ביקש לדחות המילה בזמנה של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע אע"פ שעדין לא בדקו הרופאים, רק למחרת בדקו ומצאו שאי אפשר למול. וצ"ע בכל זה).

ובכלל אפשר לומר בנוגע להערתו של הרב הנ"ל, שהחת"ס סובר כמו התוספות שהובא בלקו"ש הנ"ל (הערה 5) שבמילה בזמנה חסר הימים בינתיים עיי"ש. ועיין בצפנת פענח הנ"ל שסובר שהתוס' חולקים לגמרי על הרמב"ם שחסר גם המעלה של מילה בזמנה ועדיין צ"ע בכ"ז.