ברוקלין, נ.י.
בגליון הקודם (ע' 55) העיר הרב נ.ש. על מ"ש הכס"מ (בהלכות עדות פ"כ ה"ב) בטעם דבמיתה אומרים כאשר זמם ולא כאשר עשה אבל במלקות לא אמרינן כן, אלא גם לאחר שהולקה לוקין העדים הזוממין, "שמאחר שהאלקים ניצב בעדת א-ל, אילולא שהי' חייב זה מיתה לא הי' מניח הקב"ה להסכים שתאבד נפש אחת מישראל, ומאחר שהניח הקב"ה לבי"ד שיסכימו להרוג את זה ונהרג, חייב מיתה הי', הילכך אין לעדים משפט מות מה שאין לומר כן במלקות".
והקשה הרב הנ"ל, מהמבואר בכ"מ בלקו"ש בענין ידיעה ובחירה שעל הניזק כבר נגזר מן השמים (כמפורש באגרת הקודש שבתניא (סימן כה) שהובא בלקו"ש שם), ואם כן הרי גם בעונש מלקות בודאי על הניזק כבר נגזר ומדוע כותב הכס"מ "מה שאין לומר כן במלקות".
והנה באגרת הקודש שם כתב רבינו הזקן (והובא בלקו"ש שם, שהביא הנ"ל), שאף שעל הניזק כבר נגזר מן השמים, מ"מ המזיק חייב עונש על רוע בחירתו. ואם כן הקושיא היא להיפך, מה איכפת לן אם בעונש מות הי' האדם חייב מיתה, הרי למעשה הוא נהרג מחמת רוע בחירת העדים הזוממין, ואם כן מדוע "אין לעדים משפט מות".
ובאמת בגוף סברת הכס"מ צריך ביאור, וכי בענין של מלקות "הניח הקב"ה" לבית דין לטעות? והרי הכל הוא מלמעלה. [וידוע גם הסיפור אודות הנודע ביהודה שאמר שהקב"ה מסייע לרב לפסוק כהלכה]. ועכצ"ל, שבפסק דין של מיתת בית דין, יש לדעת הכס"מ כח מיוחד שניתן לבית דין שאינו קיים בשאר עונשים. והוא משום שנטילת חיי אדם ע"י בית דין יש בה תוכן מיוחד.
ולפי זה יש מקום לומר, שכאשר אדם נהרג ע"י פסק של בית דין, יש לזה פעולה ותוקף מיוחד שאינו דומה לאם הי' נהרג באופן אחר, כגון אפילו בשוגג ע"י מישהו (כמו במי שנס לערי מקלט, כמפורש בכתובים, וכמארז"ל שהגיע לו עונש זה). והיינו, שהכס"מ אומר כאן שכח בי"ד בדיני נפשות יש לו השפעה מיוחדת על הנהרג, שפסק דין של עונש מות מגלה ענין מיוחד בו שלא נמצא בשאר עונשים.
ולפי זה יש לומר שמובן גם מדוע אין לעדים עונש מות למרות "רוע בחירתם", כי עונש מות ע"י בית דין הוא עונש מסוג מיוחד שיש בו כח מיוחד מלמעלה, ובמילא, בשאר העונשים הרי העונשים מתייחס גם לעדים שגרמוהו, אבל בעונש מות יש צורך בכח בית דין מיוחד, ושוב אין העדאת העדים תופסת מקום. ואם נכונים הדברים, במילא מסולקת גם שאלת הרב הנ"ל. ועצ"ע.
Download PDF