E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
פסח שני - ש"פ אמור - ל"ג בעומר - תשס"ב
לקוטי שיחות
גדר המעשה בחטאת ובמלקות [גליון]
הרב שמואל זאיאנץ
ר"מ בישיבת תות"ל מאריסטאון

בגליון האחרון - תתלו (עמ' 18) המשיך הרי"י קופרמן להשיג על מה שכתבתי בגליון תתלה (עמ' 32), ששם כתבתי להשיב על דבריו בגליונות הקודמים - שאין שום ממש בהשגותיו עלי, והרבה מדבריו אינם נכונים. ובהמשך לזה הוא מוסיף בגליון האחרון בקביעת הרבה דברים שאינם נכונים, וקביעותו ה"מוחלטת" בדברים אלו היא סיבה לטעותו בזה בדברי, וכן בביאור הרבי בהשיחה ובהבנת בדברי הגמ'.

ובהקדים - ברצוני להבהיר שני ענינים: א. אפשרות בדברי הגמ', פי' הוא, לא "קביעות מוחלטת", כפי שהרב הנ"ל טועה בדרך לימודו, וטועה ומטעה בדברי. ב. פי' שיטת רב יוחנן (לא רבא או רמי בר חמא) כפי שמובאים בהגמ' (שעליו הוקשה קושיית המפרשים - למה לא ייחשב מחמר "מעשה", כיון שמנהיג בקול ואיתעביד מעשה).

לעצם הענין מה שכתב בגליון האחרון, עיין היטב מה שכתבתי בגליון תתלה וראה שאין בדבריו השגה כלל על הנכתב שם. מה שכן אתייחס הוא רק לב' נקודות: א) כתבתי, דאולי יש אפשרות לומר שרב יוחנן לומד הפטור בחטאת באו"א מרבא, דאין הכוונה ללמוד מע"ז שצריך "מעשה בגופיה", אלא ללמוד מע"ז שהחיוב חטאת הוא כשחייב כרת כמו ע"ז. היינו, שלא כתבתי אף פעם שפירושי הוא הפירוש הנכון בהחלט בגמ' (הדגשתי בגליון האחרון "אפשרות"), עד שכתבתי על קושייא הנ"ל עוד אפשרות. ובענין זה1 אפשר שהרב הנ"ל צודק - דכוונת לימוד רב יוחנן הוא כרבא, אבל חושבני שאולי כדי לתרץ קושיא חמורה, אפשר לפרש אחרת בדבריו.

ב) המ"מ שהבאתי שיש דרשה כעין זו בש"ס, לא הי' בכדי להוכיח שיש דרשא כעין זה לגבי מחמר, אלא שיש דרשא כללית כעין זה בש"ס, דהיינו ללמוד ילפותא דחיוב חטאת מע"ז, לגבי תלייתה בחיוב כרת, ובמילא יש אפשרות לומר שדברי רב יוחנן כפי שצוטטו בגמ' במדויק, בלי ההוספה כפי שבאה בדברי רבא (ומיותר להוסיף דבר פשוט שאין הוא "סומך אדברי רבא", עד שמגוחך לגמרי הדבר לומר כן ומיותר לשלול זה), הרי זה מספיק להעלות אפשרות כזו בדבריו לתרץ קושיא חמורה. ובמילא מובן איך שהשגות הרב הנ"ל אין בהם ממש כלל וכלל.

ובגליון האחרון הוסיף הרב הנ"ל וקבע עוד דברים בלתי נכונים, ובהקדים: הרב הנ"ל קבע, דבגמ' "כתוב מפורש" "להיפך ממש" מאפשרות הנ"ל, והוכחתי באריכות שאין כל הנ"ל נכון, דאין אף גמ' מפורשת כזו בדברי ר"י. וממשיך הנ"ל ב"הוכחות" כעין הקודמות, שהן בבחי' "הרי כתוב מפורש שיעקב הלך "בשטריימעל" - דהרי כתוב מפורש ויצא יעקב בבאר שבע וילך חרנה".

הנה כותב הרב הנ"ל, "...דהרי רב יוחנן בא כעת לפרש הן את טעם הפטור מחטאת בשוגג, והן את טעם הפטור במזיד מסקילה (בעדים והתראה) ומכרת (בלא עדים והתראה)...". הרי הוא מבליע קביעות זו בתוך ההוכחה, דאף ש"ע"ז עצמו אנו דנים", הרי זה לא כתוב מפורש דרב יוחנן "מפרש הטעם" שפטור "מכרת", אבל לא הובא זה בפירוש.

ובהמשך: "...הרי ישנם דעות שכן מחייבים הן בשוגג והן במזיד . . דעות שמחייבים רק במזיד ולא בשוגג, ור"י בא ליתן טעם למה לדעתו יש לפטור המחמר גם בשוגג וגם במזיד". אבל עדיין באף א' מהדעות לא מפורש שמדברים או מבארים חיוב או פטור כרת.

וא"כ, כשכותב "כאשר בא להוכיח את דבריו (ודלא כהדעות האחרות) איך יתכן . . שזה שבשוגג הוא פטור מחטאת, הוא משום שבמזיד הוא פטור מעונש סקילה וכרת...", ובכלל, מי קבע ואמר שטעם הפטור בשוגג הוא משום שפטור מסקילה? ומי קבע בבירור שרב יוחנן מדבר ל"הדעות האחרות" שנאמר ש"כאשר זה גופא שבמזיד הוא פטור אינו מוסכם על כולם ועדיין יש להוכיח זאת...", ולא מצאתי איפה כתוב ועוד מפורש שמדבר לשיטתם. ולאידך, למה אין אפשרות לומר שכיון שרב יוחנן סובר בהכרח דיליה שפטור מכרת (איזה שיהי'), שלכן לפי שיטתו אכן אפשר להוכיח לאמיתיות הענין, שהוא פטור מחטאת, כיון שחטאת תלוי' בחיוב כרת.

והרב הנ"ל ממשיך: "ושוב לומר שהטעם וההוכחה שבמזיד הוא פטור מעונש סקילה וכרת, הוא משום שבשוגג הוא פטור מחטאת...". ואיני מבין, הרי על זה גופא אנו דנים ואומרים, שאין רב יוחנן דן כאן להוכיח האם ולמה הוא פטור "מכרת", כיון שלא נזכר בפירוש בדבריו דבר וחצי דבר על כרת. ובנוגע לסקילה, עם כל דברי הלעג של הרב הנ"ל, כדאי שיקרא מן הכתוב, הרי לא כתוב ונזכר או נרמז כאן שטעם הפטור של סקילה הוא "משום" שפטור משוגג, ואיפה כתוב קביעות כזו, וכל מה שכתוב הוא עובדה מציאותית - שמהמשנה מדוייק שאיפה שאין חטאת אין סקילה (וכדאי שישאל את עצמו ויגלה לנו, מאיפה דורשים שחיוב סקילה תלוי בחיוב חטאת; האם יש כלל זה בשאר דיני סקילה שבתורה? ודרך אגב יגלה לנו, מהו הטעם שפטור מחמר מכרת לפי רבי יוחנן, דאם יחפש באמת, יצטרך למצוא מקור אחר וכפי שיראה במפורש, כפשוט.

וממשיך: "והרי"ז פשוט לעשות חוכא ואיטלולא מר"י לפרש כן בדבריו, לתלות אחד בשני ולומר - שזה שבשוגג הוא פטור זה משום שבמזיד הוא פטור...". ועוד הפעם כותב בשמי דבר שלא אמרתי מעולם (וזהו מה שטועה ומטעה בדברי), דהרי אנו דנים ואומרים, שהטעם שפטור בשוגג הוא משום שפטור בכרת (דבר הנמצא בש"ס). ולאידך: "וההוכחה שבמזיד הוא פטור זה כיון שבשוגג הוא פטור!". היינו ראיה מציאותית, שאכן תושבע"פ קובעת שאין סקילה במחמר, והוא משום שהיא קבעה עובדה - שכשאין חטאת אין סקילה (היינו: לא טעם ההלכה אלא מציאות הלכה זו). ובזה גופא, לא נזכר כאן בגמ' הוכחה לעובדה זו בנוגע לכרת (כיון שע"ז גופא אנו דנים, דילמא לא דיבר רב יוחנן אודות כרת מאיזה סיבה שתהיה).

ובמילא הרבה מדבריו אלו אין נכונים (ובלשונו: "אין לו שחר כלל וכלל"), ובוודאי שאין בזה "הוכחה" לומר שזה "פשוט" מה שכותב בקטע המתחיל "ואשר לכן".

וממשיך הרב הנ"ל בעוד נושא - "עוד יצא לחדש . . שיתכן שמחמר יהיה חייב במזיד סקילה אבל לא כרת!...". וגם בזה לא קבע נכון דבריו, והעלים והטעה, דהמדובר הוא רק לפי רב זביד בשיטת רמי בר חמא בלישנא בתרא, הסובר שחייב במחמר במזיד סקילה ויהיה פטור בשוגג מחטאת (ולא לשאר השיטות שם)! ולפי שיטתו, העלתי אפשרות, דילמא כמו שפטור מחטאת, פטור מכרת (כיון שחטאת בדרך כלל תלוי' בכרת, לכן יש אפשרות שסובר שאין כרת ואין חטאת אף שיש סקילה). והשתמשתי עם האפשרות הנ"ל, כדי לשלול דרך הרב הנ"ל - לקבוע כדבר "ברור" וכ"מפורש", גם דברים שלא מפורשים כלל וכלל, וכפי שיעויין שם.

ובהמשך לזה כותב: "לא נראה שיש לו צורך לבאר את המקור לזה והטעם לזה", והרי כתבתי ושניתי כמה פעמים באריכות, שחטאת תלוי' בכרת (ובלשונו: "ומה שהאריך להוכיח שחיוב חטאת תלוי בכרת, וכי מישהו הסתפק בדבר?"), וא"כ, בפשטות יש אפשרות לומר, שכיון שר"י סובר שפטור מחטאת, אפשר שהוא סובר שפטור גם מכרת (ולכן אפשר, שכיון שפטור מכרת, פטור גם מחטאת), ועיקר הכוונה שם היתה כנ"ל - לא "לחדש" ו"להוכיח" זה, אלא אדרבה, לשלול "קביעות" מוחלטת של הרב הנ"ל כוודאות (לומר שבוודאי חייב כרת לרב זביד), בהוכיחו מדברים שאינם מפורשים כלל וכלל, ובוודאי שאין להשתמש בהם כדי להוכיח ענין אחר.

וממשיך: "והרי מכל הסוגיא נראה "ברור", שאם אנו סוברים כרמב"ח דיליף מ"לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך - בהמתו דומיא דידיה, מה הוא בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה, אף בהמתו נמי בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה", אזי כמו שבכל מלאכת שבת. . העושה ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה חייב נסקל . . הרי שכ"ה גם במחמר, שבלי עדים והתראה חייב כרת, ועם עדים והתראה הוא נסקל. ואם אנו סוברים כרבא ור"י שאין סקילה במחמר במזיד, הרי פשוט שגם אין כרת, וכן להיפך". אבל כמה לא חלי ולא מרגיש, שזה עצמו הוא "ראיה לסתור", שלרמי בר חמא אליבא דרב זביד הסובר דבמחמר בשוגג פטור מחטאת ובמזיד חייב סקילה, אין מחמר כשאר המלאכות שבשוגג חייב חטאת ובמזיד חייב סקילה, ובמילא אין שום הוכחה כלל וכלל לשיטתו, שבמחמר יוכרח להיות חיוב כרת כמו שחייב סקילה, שהרי לשיטתו אין זה כשאר מלאכות, שהרי מלבד שבכל מקום שעושה ברצון חייב כרת, ואם עושה בהתראה ועדים נסקל, כמבואר בהרמב"ם, הרי בנוסף לזה, באותו הרמב"ם כותב שם מיד בהמשך "ואם היה שוגג חייב חטאת". ופלא שלא הרגיש בכל זה באמצע דבריו.

וממשיך: "ועד כדי-כך זה פשוט לגמ', שאין כל חילוק בין אם אנו אומרים סקילה או כרת, שכשהעתיקו את המשנה דסנהדרין "המחלל את השבת וכו'" - הן בקושיית רבא על רמב"ח והן בדברי ר"י - כתבו "ועל זדונו סקילה", אף ששם פשוט שצריך לגרוס "כרת". עיי"ש".

אתמהה!!! הזאת תיקרא "ראיה" והוכחה, עד שזה "פשוט" שקביעתו היא נכונה או אפי' קרובה להאמת, לומר שהגמ' לא חילקה בין כרת לסקילה, משום "שאין כל חילוק" ביניהם, משום דגרסו "על זדונו סקילה", אף שצריך לגרוס "כרת"; ואיני יודע מאיפה זה מתחיל: א) האם משום ד"אין חילוק", אין הגמ' מעתיקה הגירסא הנכונה הכתובה בהמקור. ב) בפרט, שבין כך יש עוד שינוי בסדר מהמשנה בסנהדרין, דשם איתא, "בדבר שחייבין על זדונו כרת", ולאח"ז "ועל שגגתו חטאת", ובשבת מתחיל עם "שגגתו חטאת" ולאח"ז "ועל זדונו סקילה". ג) הב"ח ראה לנכון לגרוס "המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה". דמכל זה נראה ומסתבר יותר, שמה שמעתיק הגמ' בשבת הוי או גירסא אחרת בהמשנה בדיוק (ועד"ז נראה שהב"ח היה לו גירסא אחרת מדויקת בהמשנה); או שהגמ' כוונתה להביא תוכן המשנה הבאה בהמשך הפרק שם, לבאר החייבים סקילה, ומבאר, שבשבת כל אלו שחייבין (כרת ו)חטאת חייבין סקילה, שבבכל א' מאופנים אלו: הרי עיקר העתקת הגמ' היא מדוייקת, דמדובר אודות הוכחה על סקילה דווקא, ודלא כהרב הנ"ל ש"פשוט שאין מחלק ביניהם", אלא אדרבה, "פשוט" שמדייק להעתיק ולדון אודות החיוב דסקילה ומשמיט הדיון אודות החיוב כרת.

וממשיך עוד בראיה "מפורשת": "...אינו מבין איך לא הרגיש . . שבמשנה דסנהדרין שהובאה כאן בסוגיא, נאמר במפורש שאם אין כרת אין סקילה, וז"ל המשנה . . "המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת", וזו הרי משנה שפירושה . . שהמחלל את השבת . . אינו חייב סקילה, אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת". הפלא הכי גדול הוא: איך הרב קופרמן לא הרגיש שכיון שהדיון (אם מחמר פטור מסקילה וחייב כרת) מדובר לפי רמי בר חמא בשיטת רב זביד, והרי הגמ' דידן מקשה (כמעט) קושיא זו עליו מפאת חיוב חטאת, שאיך אומר רמב"ח שחייב סקילה למרות שפטור מחטאת, והרי ממשנה זו רואים ד"אם אין חייבים על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה", ואעפ"כ סובר רמב"ח שפטור מחטאת וחייב סקילה, ובמילא כמו שיתרץ שיטתו לגבי חיוב חטאת, כמו"כ יוכל לתרץ לגבי חיוב כרת.

ובכל הנ"ל רואים בעליל, איך שכל קביעות דבריו בגליון העבר, וגם ראיותיו ה"מפורשות", מופרכים הם מיסודם, והרבה מדבריו אינם נכונים כלל.


1) דרך אגב - למען דיוק הדברים: גם בהשגות הרמב"ן שעל ספר המצות, לא כתוב מפורש דבריו ארב יוחנן (אף שממשמעות דבריו בפשטותם נראה שקאי אחלק זה של הגמ').

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות