איתא בגמ' שבת כ"א ב'. ת"ר מצות חנוכה... והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך... פליגי בה תרי אמוראי... חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין, וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש ואין מורידין.

ובלקו"ש (ח"כ ע' 207 ואילך) מבואר כמה נפ"מ בין שני הטעמים למחלו' בין ב"ש וב"ה. והנה, כל הנפ"מ שמבואר שם, הוא בציור שחסר שמן ~ (או ביום שלפניו, או בימים שהי' לפנ"ז) ~ ולכאו' י"ל נפ"מ אפי' בציור שהדליק כל יום (ובאופן דמהדרין מן המהדרין), וגם יש שמן מספיק ליום שלפניו. ובהקדם.

דהנה, ידוע מ"ש כ"ק אדמו"ר (ראה לקו"ש ח"א ע' 271 ואילך, ח"ח ע' 54 ואילך), בנוגע ספירת העומר "שספירה כשלעצמה (לולי המצוה) אינה מציאות (דבר בעל תוכן וחשיבות), והמצוה לספור עושה את הספירה למציאות ע"ד "מצוותי' אחשבי'". ע"ש.

ולכאו' י"ל עד"ז במצות הדלקת נרות בחנוכה. שההדלקה לולי המצוה אינה מציאות של הדלקה, ורק כמו סתם מדליק נרות. והמצוה להדליק עושה את ההדלקה למציאות.

ועפ"ז, יש מקום לומר שיהי' נפ"מ בין שני הטעמים (מעלין בקודש או כנגד ימים היוצאין) בעבד שנשתחרר באמצע ימי חנוכה, (לפי הדעות שעבד אינו מחוייב במצות הדלקת נר חנוכה. (ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך חנוכה ע' רמ"ז וש"נ). דלפי הטעם דמעלין בקודש, לא צריך להדליק אלא נר א' (אף שהדליק הנרות בימים שלפנ"ז), דכיון שמציאות ההדלקה אינה אלא מצד המצוה, הרי ההדלקה שהדליק לפנ"ז (שאינו הציווי דרבנן), אינה מציאות כלל. (וכמ"ש עד"ז כ"ק אדמו"ר שם בנוגע לספה"ע). ולכן, אף אם ידליק נר א', לא יהי' בגדר מורידין בקודש. משא"כ לפי הטעם כנגד ימים היוצאין צריך להדליק כנגד אותו הימים.

ועד"ז יהי' גם נפ"מ בקטן שהגדיל באמצע ימי חנוכה, וכנ"ל. והגם שמצות הדלקת נרות בחנוכה אינה אלא מדרבנן, הרי גם בדרבנן גופא יש חילוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן, (ראה תוד"ה ור"י ~ מגילה ט, ב. ועוד), א"כ, יש לומר שההדלקה מצד תרי דרבנן (חינוך למצוה שחיובה מדרבנן), אינה נחשבת למציאות בנוגע לחד דרבנן (ההדלקה בגדולים). (וכמ"ש עד"ז כ"ק אדמו"ר בנוגע לספה"ע. ראה לקו"ש ח"ח שם, סה"ש תנש"א ע' 452 הע' 42).

[ובאמת, יש מקום לומר דגם מצד הטעם דמעלין בקודש צריך להדליק כנגד אותם הימים, דאפשר דאמרינן "מעלין בקודש" להחיוב שהי' מצד תרי דרבנן, ועצ"ע, ואכ"מ].

אבל, לפי מה שמבאר כ"ק אדמו"ר בסה"ש תנש"א (ח"א 453 ואילך) "שהפי' ד"מצוותי' אחשבי'"... הוא שציווי התורה ע"ד ספירת הימים עושה הספירה למציאות בעולם גם אצל זה שאינו מצווה לספור" (ע"ש בארוכה הביאור בזה), אא"פ לומר הנפ"מ שנז"ל, דהרי לפי פי' זה יש מציאות-חשיבות בהדלקת נרות גם לזה שאינו מצווה (העבד והקטן).

אבל עדיין יהי' נפ"מ בגר שנתגייר באמצע ימי חנוכה, וכמ"ש כ"ק אדמו"ר שם בנוגע לספה"ע, וזלה"ק: "דכיון ש"כקטן שנולד דמי"... הרי המציאות דספירת הימים שלפנ"ז היא כמו ספירה של אדם אחר..." ועד"ז י"ל כאן, דההדלקה שהדליק הגר לפני שנתגייר נחשב כמו שהדליק אדם אחר. וד"ל.

(ולהעיר, דכל הנ"ל הוא לפי הדיעות דכל יום מימי חנוכה הוא מציאות בפ"ע ~ מציאות נפרדת. משא"כ לפי הדעות דימי חנוכה הם מציאות אחת, לכו"ע עבד וקטן כו' פטורין מנרות חנוכה, מכיון שלא הי' מחוייב בתחלת ימי חנוכה. (ראה לקו"ש ח' כה ע' 243 (ולהעיר ממנ"ח מצוה ש"ו, שמשמע שהקטן יהי' מחוייב)).