בהמשך למ"ש בעבר (בגליון תתלח) בענין הבטחון המבואר בלקו"ש חל"ו פ' שמות, דבהביטחון גופא ממשיכים שיהי' טוב בטוב הנראה והנגלה, דלכאו' אינו מובן סו"ס מהיאך מתחיל הבטחון, דהלא מבואר בהשיחה שם (וכ"ה בכ"מ דבטחון אינו רק האמונה דכל מה שייארע עמו הוא לטובה מכיון שבא מהקב"ה שמאתו לא תצא הרעה אלא בטחון פירושו שבוטח שיהי' טוב בטוב הנראה והנגלה וא"כ מאיפה יש לאדם וודאות זו שעל סמך זה הוא בוטח, הרי הוודאות באה רק לאחרי שיש לו בטחון, וה"ז כענין גיטו וידו כאין כאחד.

שלכאורה יש להסביר זה בשני אופנים אופן א' שאכן תחילת הבטחון אינה הבטחון שיהי' טוב לו בטוב הנראה והנגלה רק הסמיכה על הקב"ה, והוא בגוף הדבר שיודע שהוא בידי הקב"ה (גם אם לא יהי' בטוב נראה ונגלה), אך ע"י שפועל בנפשו להיות בטוח באמת אזי "חסד יסובבנו" שאכן טוב יהי' לו בטוב הנראה והנגלה.

אך ידידי הרה"ח ר' בנציון שי' לוסטיג העירני על עוד אופן, דענין הבטחון הוא כבן שחטא לפני אביו וראוי לריחוק וכו', אך בבוא לפני אביו ומתחנן לפניו כבן המתרפס לפני אב הרחמן שוב מתגלות אהבת האב לבן שאין לה שום גבול ומוותר על הכל ומתנהג עמו באהבה גלוי' ורחמים פשוטים עכת"ד.

ועתה מצאתי כמעט מפורש כדבריו, במאמר תשי"ב, שמבואר שם שיסוד ענין הבטחון הוא אהבת הקב"ה לבנ"י, אלא שבאהבה זו יש כמה דרגות האהבה מצד בחינת המצות (ז"א), מצד מוחין דלמעלה שבשתי דרגות הללו עדיין א"א להיות וודאות שתמשוך האהבה למטה בגילוי (עיין שם), אך תכלית הבטחון היא כאשר היא מצד האהבה עצמה דלמעלה (וכעין ענין הכר"ב בין שני אוהבים) ששום דבר לא יכול להחליש את האהבה.

והנה לפום ריהטא לא מוסבר שם בהמאמר במה תלוי ענין הבטחון מצד האדם אם תהי' ההשפעה מצד אהבה מבחינת המצות או מצד המוחין, או האהבה עצמית, ולכאו' אם זו אהבת עצמית ואין שום דבר יכול להחלישה א"כ תמיד צ"ל ההשפעה בטוב הנראה והנגלה, וברור שאינו כן אלא דרושה עבודה מצד האדם.

אך בסיום המאמר שם מבאר הכתוב מי מנה עפר יעקב דקאי על העבודה דקב"ע, בחינת עקב שברגל, שהיא מצד מסנ"פ של עולם הנשמה, וכידוע שבשעה שמאיר (גילוי) אין אז ענין המסנ"פ, ודוקא עי"ז נמשך מעצמות א"ס שאינו בגדר מספר כלל, ומהמשך הענינים משמע שזהו אותו הענין דבטחו בהוי' עדי עד, והוא ג"כ ענין יציאה מן המיצר שעי"ז ענני במרחב י"ה מרחב העולמי עיין שם.

ועפ"ז נראה לכאו' דענין הבטחון האמיתי בא מצד התעוררות מקיפים שבנשמה, עד לבחינת יחידה היינו אהבת עולם להקב"ה שמצד בחינה זו, יחידה לייחדך, באמת אין שום חשבון שכלי תופס מקום אצל האדם וכמים הפנים כך מתגלה האהבה, עצמות דלמעלה בטוב הנראה והנגלה.

והנה ראה ראינו בריבוי אגרות כ"ק אדמו"ר נשיאנו בענין מדת הבטחון בטוב הנראה והנגלה, שתבע זאת מכאו"א בפו"מ שלכאו' לפי הנ"ל הרי זו דרגא נעלית בגילוי היחידה וכיצד תובעים זה מכאו"א.

אך באמת היא הנותנת דע"ד המבואר לענין נידון על קדה"ש, דגם קל שבקלים מתעורר אז אצלו חכמה בנפש ועי"ז מוכן למסנ"פ בלי שום חשבון, כך הוא בענין הבטחון דדוקא כשאדם במיצר גדול עד שאינו רואה סיכוי להצלה כו', אזי מתעורר אצלו באופן טבעי מקיפים שבנשמה עד לבחינת יחידה (מכלי הבט על מצבו כו') ועכ"פ בקל יותר שיתגלו אז ובמילא שייך לבטחון אמיתי.