ר"מ בישיבה
א) בלקו"ש חי"ט חגה"ס ב סעי' ב מבואר שבסוכה ישנה מעלה וחידוש לגבי שאר תשמישי מצוה, שבסוכה חלה קדושה על עצי הסכך מה"ת, כשם שחל שם שמים על הקדשים .. כך חל שם שמים על הסוכה (ביצה ל, ב) ומצד קדושתן אסור להסתפק מהן במשך ימי החג.
משא"כ בשאר תשמישי מצוה, אין דין קדושה חל עליהן, ואסור להשתמש בהן תשמיש של חול משום ביזוי מצוה.
ובהערה 26 כתב וז"ל: וכדיוק לשון אדה"ז סי' תרלח כמ"פ (בנוגע לסכך, וכן בנוגע לדפנות הסוכה) חל עליהם קדושת הסוכה. וראה אוה"ת שם (מא"ר בשם עבודת הקודש) דה"ל "קדושת הגוף", "דה"ל כמו הקדש".
[ובאוה"ת (סוכות ע' א'תשה) מבאר בארוכה ע"פ פנימיות הענינים הטעם דבסוכה חל קדושה על עצי הסכך, משא"כ בשאר תשמישי מצוה. (וראה בספר שלמי שמחה ח"ד סי' ל מכתב כ"ק אדמו"ר בענין זה)].
ב) והנה לכאורה בשיטת אדה"ז משמע דאין על הסוכה קדושת הגוף כשיטת הרשב"א בעבודת הקודש (שער ב סק"ו), שהרי פסק בסי' תרלח סעי' ה דהאיסור הוא להסתפק מעצי הסוכה ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו וכיו"ב, שעי"ז מפקיע הוא מעליו קדושת הסוכה, אבל מותר ליהנות מהן הנאה להשתמש בהם כל תשמיש, כל שאינו מפקיע מעליהם קדושת הסוכה כגון להניח עליהם חפציו ולהריח בהם אם הם עצי בשמים, וכל כיוצא בזה.
והנה לשיטת הרשב"א דחל קדושת הגוף, א"כ לכאורה אסור ליהנות שום הנאה של חול, כמו בקרבן שיש עליו קדושת הגוף. וכן כתב בשו"ת עונג יו"ט סי' מט ועוד.
אמנם דעת אדה"ז (ומקורו בט"ז שם סק"ג) דאין על הסוכה קדושת הגוף (ראה בלשון הט"ז), אלא שנלמד מחגיגה שישנה בסוכה דין קדושה שאסור להסתפק ולבטל ממנו קדושתו, אבל שאר הנאה מותר.
ג) והנה לפי מה שפסקו הט"ז ואדה"ז, מיושב בפשטות קושית המפרשים (ראה בשו"ת עונג יו"ט שם ועוד), שהקשו איך מותר לשבת בסוכה בשעת הגשם, הרי נהנה מעצי הסוכה שלא במקום מצוה (שהרי פטור מן הסוכה בשעת הגשמים) והוי מעילה כמו בקרבן.
ובמפרשים רצו לתרץ דבשעת גשמים אין שם סוכה עליו, ולא רק פטור על הגברא מתשבו כעין תדורו, אלא דאי"ז סוכה, והוי כסוכה שנפלה שלדעת הטור מותר ליהנות מה"ת.
אמנם בדעת אדה"ז מבואר (סעי' א שם) דסוכה שנפלה אסור להשתמש בהם מה"ת.
וגם לפי אדה"ז, גם בשעת הגשם שם סוכה עליו, אלא דזה פטור על הגברא מתשבו כעין תדורו. שהרי פסק בסי' תרלט סעי' יז דבליל הראשון של החג צריך לאכול כזית בסוכה אפילו בשעת הגשם.
ואי נימא דאין שם סוכה עליו בשעת גשמים, אין סברא לחייבו בליל ראשון, שהרי אי"ז סוכה. וכן כתב בביאור הגר"א שם.
אבל אי נימא דזה רק פטור על הגברא מתשבו כעין תדורו, שפיר יש מקום לחייבו בליל א', שלמידים ט"ו ט"ו, שצריך לאכול בסוכה גם בשעת הגשם.
וא"כ לדעת אדה"ז שבשעת הגשמים הוי סוכה, מדוע מותר לשבת בשעת הגשם, הרי נהנה מעצי הסכך שלא במקום מצוה. ועד"ז הקשו בנשים שפטורות מסוכה איך מותרים ליהנות.
אמנם לפי המבואר בט"ז ואדה"ז, שרק השתמשות שמפקיעה הקדושה – כגון ליטול קיסם אסור, אבל סתם הנאה מותר, מיושבת הקושיא בפשטות.
ד) והנה צריך ביאור איך לתווך שיטת אדה"ז עם הא דמבואר באוה"ת דבסוכה חיילא קדושת הגוף. דלכאורה משמע שלדעת אדה"ז אין על הסוכה קדושת הגוף, כנ"ל.
וגם צריך ביאור, מנלן דבסוכה אין האיסור אלא להסתפק ולא סתם ליהנות, הרי נלמד מחגיגה.
וז"ל אדה"ז בסי' תרלח סעי' א "כשם שחל שם שמים על הקדשים ולכך הן אסורים בהנאה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חג דהיינו חגיגה לה' אף סוכה לה', ואין נקרא סוכה אלא הסכך בלבד, לפיכך אסור להסתפק מעצי הסכך כל ז' ימי החג מן התורה .. ". וראה בסעי' ה שהאיסור הוא רק להסתפק ולא סתם ליהנות.
וצ"ב שהרי בחגיגה כתב שאסורים בהנאה, ומשמע, שבכל הנאה אסור, וא"כ מדוע בסוכה שנלמד מחגיגה כתב שהאיסור הוא רק להסתפק (תשמיש שמבטל הקדושה, כמבואר בסעי' ה שם).
ה) ויש שכתבו (ראה בעולת שבת שם ועוד) דמזה שמותר ליהנות אחר ימי החג, מוכח, שלא חל קדושת הגוף לגמרי, שהרי "קדושת הגוף לא פקעה בכדי".
אמנם באוה"ת שם מתרץ קושיא זו, שהרי לאחר ימי החג עברה מצותן (והוי כנעשית מצותו שאין מועלין בהן, ראה מהר"ם שי"ק או"ח סי' כד).
ו) ובאבנ"ז או"ח סי' לד כתב דחגיגה היא קדשים קלים, שמה"ת אין דין מעילה אלא מדרבנן, ומה"ת אין איסור אלא לבטל ולהשחיתו, מלא תעשון כן לה' אלקיכם. ומציין לאדה"ז או"ח סי' לד בסופו.
ולפי זה, שפיר יליף סוכה מחגיגה, שאסור רק לבטל קדושתו.
אמנם מלשון אדה"ז סעי' א משמע, שבחגיגה אסור בהנאה ולא רק דרך השחתה (וצ"ע לתווך עם הא דמבואר באו"ח סי' לד). וגם מדרבנן עכ"פ מועלין בהן, ובסוכה הדין שמותר ליהנות הנאה שאין מפקיע הקדושה. וצ"ב מנין לחלק בין דין סוכה לחגיגה?
ובפשטות זהו שיטת הרשב"א בעבודת הקודש שם, שדמיין לגמרי.
אמנם דעת אדה"ז משמע לכאורה שאי"ז קדושת הגוף ממש. וצ"ע בזה.
Download PDF