בהדרן עמ"ס תענית (לקו"ש חכ"ד שיחה א' לט"ו באב) מבאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שהטעמים שט"ו באב הוקבע ליום-טוב הרי תוכנן ההיפך מהסיבות שגרמו לט' באב, ולכן נקטו בגמרא שהטעם העיקרי (בין הטעמים) הוא מפני שביום זה פסקו לכרות עצים למערכה, כי טעם זה מדגיש איך שבט"ו באב נפעל ההיפך מ- א. חורבן הבית – המתבטא בכך שאין נעשים עבודות המקדש. ב. סיבת החורבן – שנאת חנם.

והיינו שכריתת עצים וכו' גורמת ל- א. "בית מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות", ב. צדקת חנם – שעי"ז יכולים כל ישראל (הן הכלל והן הפרט) להקריב קרבנות וכו'. עיי"ש דברים נפלאים.

והנה בספר 'מעין חי' (כרך ה' עמ' 27) שהופק ע"י מכון לוי יצחק בכפר חב"ד (תשנ"ד) עיבדו שיחה זו והוסיפו פיסקא זו: "משחרב ביהמ"ק א"א להקריב קרבנות, אבל ע"י שכרתו עצים לביהמ"ק יכלו להקריב קרבנות, מצב זה הוא מצב השלימות במטרה שלשמה נבנה ביהמ"ק..."

פשוט יש כאן אי-הבנה לפענ"ד, כי פשוט שמשחרב ביהמ"ק – אי"צ בכריתת עצים!

כוונת כ"ק אדמו"ר היא: א. שט"ו באב בעצם הוא יום הפכי מט' באב. ב. בזמן בית שני הי' ט"ו באב תיקון לחורבן בית א'. ראה הערה 58. ופשוט.