ר"מ ביש"ג מנצ'סתר
בלקו"ש חי"א שיחה א' לפר' שמות מבאר הטעם שאף שבמצרים היו כמה סוגים של רשעים ואפילו עובדי ע"ז שיצאו ממצרים, מ"מ אלו שלא רצו לצאת לא נגאלו.
ומבאר זה "בהקדים לבאר ענין כפרת יוה"כ - שדעת רבי היא ש"על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יו"כ מכפר", אמנם, "מודה רבי בכרת דיומא" (כשעובר על האיסור של עינוי ומלאכה דיו"כ עצמו) שאין יוהכ"פ מכפר ע"ז.
ולכאורה גם בזה יש לתמוה: מכיון ש"על כל עבירות שבתורה יו"כ מכפר", היינו גם על עבירות חמורות - למה אינו מכפר "בכרת דיומא"?
ומבאר בזה הרגצ'ובי: כיון שהחטא הוא בענינו של יוהכ"פ גופא הרי הוא עצמו בגדר גורם להחטא, א"כ א"א שהגורם להחטא הוא גם המכפר עליו, דאין קטיגור נעשה סניגור.
וההסבר בסגנון תורת החסידות: ביוה"כ מתגלה בכאו"א מישראל עצם ההתקשרות של הנשמה באלקות שלגבי בחי' זו אין תפיסת מקום לחטא ועון.
אמנם "כרת דיומא" מכיון שהחטא הוא פוגע ומנגד לגילוי ההתקשרות, הרי שוב א"א שהתקשרות זו תועיל לכפרת החטא". ע"כ.
ועד"ז הוא בנדו"ד: ההתעוררות והגילוי מלמעלה להוציא את בנ"י ממצרים הי' מצד גילוי ההתקשרות של הקב"ה, "אבינו", לבני ישראל, כנ"ל, ומכיון שזוהי התקשרות עצמית שא"א להיות בה שינוי, לכן נגאלו כל ישראל ממצרים גם הרשעים, ד"בין כך ובין כך בני הם". אמנם אותם הרשעים שמיאנו לצאת מצרים (ולהיות עבד עבדים - שזהו היפך מעבדי אתם ופשיטא שזהו היפך "בני בכורי") מאחר שבזה התנגדו לגילוי ההתקשרות גופא, לא יתכן שגילוי זה יפעול בהם ענין הגאולה ממצרים (וכנ"ל באותיות דנגלה "אין קטיגור נעשה סניגור").
ולכאורה צ"ב, ד'אין קטיגור נעשה סניגור' לכאורה הכוונה דכיון דעבר על כרת דיומא א"כ "יוה"כ" הוא "קטיגור" שהוי יוה"כ "אוסר" שעשה עבירה וא"כ אין הקטיגור הזה נעשה סניגור, ולכאורה לפי"ז הי' צ"ל דאם עבר על כרת דיומא אין יוה"כ מכפר כלל ואליבא דאמת רק על כרת דיומא אינו מכפר, ולכאורה צ"ע הסבר הדברים.
ואולי י"ל דהנה בהא דאין קטיגור נעשה סניגור לכאורה כיון דחל עליו שם שהוא קטיגור אין יכול לתפקד גם לסניגור, ולכאורה אם מדברים בחפץ, ועד"מ זהב א"כ שפיר שייך לומר שכיון שהעגל נעשה מזהב חל על הזהב שם קטיגור משו"ז א"א להשתמש בזהב לפנים כדי לכפר דאין קטיגור נעשה סניגור.
אבל ביוה"כ לכאורה לא שייך לומר שחל עליו שם קטיגור ואף אם עבר על כרת דיומא.
ואולי אפשר לומר דהנה בהא דאין קטיגור נעשה סניגור, לכאורה דהא דסניגור יכול לפעול שימחל החטא הפי' הוא דהסניגור פועל להגיע למקום שאין החטא תופס מקום, ומשו"ז מחול החטא וא"כ הקטיגור שזהו מה שמזכיר שיש חטא אינו יכול לפעול להגיע למקום שאין מקום לחטא.
וא"כ י"ל בנוגע ליוה"כ דאף דאין גוף יוה"כ בגדר של קטיגור ח"ו אפילו אם עבר על כרת דיומא מ"מ הכפרה דיוה"כ הוא דע"י יוה"כ מגיעים למקום כזה שאין החטא תופס מקום, "לפני הוי' תטהרו" - וזהו החידוש דאף דיוה"כ יכול לפעול להגיע למקום כזה שאין החטא תופס מקום מ"מ לגבי אותו חטא עצמו דכרת דיומא אין יוה"כ יכול לפעול שאין חטא, דהוי כאילו ממ"נ, איך יוה"כ יכול לומר שאין חטא דיוה"כ תופס מקום היינו שנמצא במקום שאין יוה"כ זה תופס מקום וממילא גם החטא דיוה"כ אינו תופס מקום והא א"א דיוה"כ יאמר שאין יוה"כ תופס מקום ע"ד אין קטיגור נעשה סניגור, דדבר שמזכיר החטא לא יכול לפעול שאין מקום להחטא.
(ואולי זה ע"ד דמצינו לענין הא דמסייע אין בו ממש ומ"מ אם המסייע הוא בדבר בגוף המסייע י"א דע"ז לא אמרינן מסייע אין בו ממש, וזהו ביאור הגרי"ז בהא דהביא התוס' בטעם דהנושא את החי פטור דחי נושא את עצמו דהוי כשנים שעשאוהו והקשו התוס' דכיון דהנושא יכול וחי אינו יכול (לישא את עצמו בציור כזה) א"כ הו"ל התי' מסייע דאם מסייע לישא משא אחר מסייע אין בו ממש אבל הכא ואין בו ממש וביאר הגרי"ז דאם מסייע לישא משהו אחר שכתב אמרינן מסייע אין בו ממש אבל הכא כיון דמסייע בעמצו לא שייך לומר ע"ז אין בו ממש, והיינו שהוא כמאן דליתא - דאם הוא ליתא את מי נושאים.)
ועד"ז י"ל בנדו"ד דא"א לומר דיהו"כ פועל דאין עבירה זו והיינו שאין יוה"כ תופס מקום דא"כ מי הסניגור.
והנה בגוף דברי הגרי"ז צ"ב דהנה אף דנאמר דאין ע"ז שם מסייע אין בו ממש אבל מ"מ הרי"ז לכתוב כמו זה אינו יכול וזה אינו יכול דשניהם חייבים וא"כ ה"נ משום דיכול לא יגרע, וגם בגוף הסברא צ"ע דאף דהוא כמאן דליתא לגבי הסיוע שלו מ"מ עדיין מציאותו נמצאת ובכל אופן אפשר להשתמש בזה כדוגמא להנ"ל.
והנה בהשיחה שם מבואר דהביאור הפנימי בהא ד'אין קטיגור נעשה סניגור' הוא דאם מנגדים לההתקשרות שפועל המחילה א"א שיפעל המחילה.
והנה לכאורה גם על הביאור הזה צ"ע דלפי"ז הי' צ"ל בעי' שמנגדים להתקשרות - עי' כרת דיומא - לא יועיל יוה"כ בשבילו, גם בשביל שאר עבירות.
גם צ"ב ההשואה בין הא דאין קטיגור נעשה סניגור להא דאם מנגדים לההתקשרות אין זה יכול לעזור לו, דלכאורה זהו ב' ענינים נפרדים, דאין קטיגור נעשה סניגור לכאורה הפשט הוא דמכיון דיוה"כ נעשה בגדר סניגור אין הוא יכול לפעול הענין של קטיגוריא, והיינו דין ביוה"כ ולא בהמתכפר.
אבל הא דאם מנגדים לההתקשרות א"א שההתקשרות יועיל בשבילו הוא מצד הגברא והיינו דכיון דהוא מנגד א"כ אי"ז יכול לפעול בשבילו.
ואולי עפ"י ביאור הנ"ל בהא דאין קטיגור נעשה סניגור מובן קצת הדמיון דהא אין הכוונה בגוף יוה"כ נעשה קטיגור אלא דאין יוה"כ יכול לפעול לכפר כרת דיומא דאיך יאמר יוה"כ שאין יוה"כ תופס מקום כנ"ל וא"כ זהו ע"ד דאם מנגד לההתקשרות אין ההתקשרות יכול לפעול בשבילו ועדיין צ"ב.
ברוקלין, ניו יורק
בלקוטי שיחות חכ"ו עמ' 99 מובא מדברי הזהר פ' בשלח (סב, ב) שר' ייסא סבא היה מתפלל בכל יום קודם האכילה על מזונו שיינתן לו אף שהיה מזונו כבר מוכן לפניו.
ובהערה 35 שם מביא מכמה מקומות (סידור עם דא"ח קיב, ד. מצות תגלחת מצורע בסהמ"צ להצ"צ פ"ב. ועוד) ששם הובא זה על ר' המנונא סבא, ומקונט' ומעין (מאמר יז פ"א) ששם הובא זה על ר' ייבא סבא.
ויש להעיר, שגם בשער הכוונות להאריז"ל בכוונת ברכת שמע קולנו מפורש שדבר זה ארע עם ר' ייבא סבא, וז"ל: "גם ראוי לשאול על מזונותיו בברכת שומע תפלה להורות שהוא בוטח בו ית' אשר בידו מזון לכל חי, ע"ד תפלת רב ייבא סבא בכל יום קודם אכילתו כנז' בפ' בשלח".
עוד יש להעיר, שבגמרא לפנינו פסחים קג, א-ב (וחולין פו, ב) מובא על ר' ייבא סבא שהיה משמש בסעודה. [אלא שיש לעיין אם הוא אותו ר' ייבא סבא שבזהר, שלכאורה הוא מתקופה אחרת]. ועצ"ע.
Download PDF