בלקוטי שיחות ח"ל בשיחה לי"ט כסלו נתבאר בארוכה טעם הקטרוג די"ט כסלו שהגם שכבר ביטל אדה"ז הקטרוג שהי' בימי הה"מ על גילוי תורת החסידות במשל דשחיקת אב"ט בכתר המלך לבן המלך החולה, וא"כ מחמת ירידת הדורות - מדור הה"מ לדור אדה"ז בודאי שצריכים לגילוי והפצת תורת החסידות. ומבאר שיש ב' ביאורים להא דבדורות אחרונים מצוה לגלות זאת החכמה, א) מחמת ירידת הדורות, ב) ליישר לבם של ישראל ולהכין לבם לגילוי פנימיות התורה בימוה"מ, ולטעם הראשון סגי גילוי תורת החסידות באופן של נקודות שזה מספיק להחיות בן המלך, משא"כ לטעם השני צריכים גילוי תורת החסידות בהבנה והשגה דחב"ד דוקא דדוקא אופן כזה הוא הכנה ללעת"ל, ועפ"ז מובן דהקטרוג על אדה"ז הי' דוקא על גילוי תורת החסידות באופן של הרחבה שאינו מוכרח להחיות בן המלך, והא ראי' דגילוי תורת החסידות באופן של נקודה כפי שנתגלה ע"י הבעש"ט והמגיד ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם לדורותם הועיל ופעל להעמיד יראים ושלמים לאלפים ורבבות.

ובהערה 51: "אבל ממשנ"ת במקומות שבהערה 26 מובן, שמפני ירידת הדורות (גם לגבי דור אדה"ז כו'), הרי עתה מוכרח לימוד פנימיות תורה באופן של דעת גם כדי לעבדהו בלב שלם", ע"ש. וא"כ לפי זה הדרא קושיא לדוכתי' למה נתחדש הקטרוג על אדה"ז, הרי מפני ירידת הדורות בעינן ומוכרח לימוד החסידות באופן של דעת? (ודוחק לומר שזה דוקא בירידת הדורות דעכשיו ולא בדור אדה"ז, דהרי התחלת הירידה הוא מאז והגילוי דאדה"ז הי' לכל הדורות שלאחריו).

גם צ"ב שמבאר דע"י מס"נ של אדה"ז פעל למעלה שיוכל לגלות תורת החסידות באופן דהרחבה, ולכאורה למה צריכים מס"נ מיוחדת לפעול זאת הרי מפני ירידת הדורות בעינן ומוכרח לימוד החסידות באופן של דעת.

ואואפ"ל דשני הביאורים בגילוי תורת החסידות שייכים הן לגילוי תורת החסידות באופן של נקודה והן בגילוי תורת החסידות באופן של דעת, רק שבגילוי תורת החסידות באופן של נקודה מודגש ביותר החולי דבן המלך והטיפול שצריכים להחיותו עד כדי שחיקת אב"ט בכתר המלך, אמנם בגילוי תורת החסידות באופן של הרחבה אף שג"ז צריכים ומוכרחים להחיות כו' אמנם מה שמודגש הוא ההכנה לימוה"מ אלא שבדרך ממילא נתרפא ויוכל לעבדו בלב שלם.

ומצינו כעין זה לדוגמא (בגילוי תורת החסידות בדור השביעי שנכלל במ"ש שם בהערה 51 "גם לגבי דור אדה"ז כו'") בענין התשובה שבדורות האחרונים מבואר בכ"מ שתשו"ע שייך לכאו"א והנקודה הפנימית דתשו"ת הוא הענין דתשובה עילאה, והוא ע"ד הענין הנ"ל דלא מדגישים החולי והטיפול וכו' רק ענין הגילוי, ועד"ז מדגישים הועש"ט ולא הסור מרע (וענין זה באופן של נקודה ישנה ג"כ בגילוי תורת החסידות דהבעש"ט והמגיד, רק שבגילוי תורת חסידות חב"ד מדגישים בראשונה גם הדרגא ד"בקש שלום").

ואולי יש להעיר עד"ז דבכ"מ וגם בשיחה הנ"ל ממשיל תורת חסידות הכללית למשנה ותורת חסידות חב"ד לגמרא, דהנה מצינו דוקא בדורות אחרונים נתקבל בתפוצות ישראל הסדר לא ע"ד המשנה בן חמש למקרא ובן עשר למשנה ובן ט"ו לגמרא, אלא גם קודם לימוד כל המקרא לומדים משניות וקודם גמר לימוד כל המשנה לומדים גמרא, ועי"ז יודעים ממילא המקרא והמשנה, ואולי זה דומה להנ"ל דמחמת ירידת הדורות בעינן ומוכרח למיגמר ולמיסבר דוקא להחיות וכו'.

אלא שדבר זה גופא שלא מדגישים החולי והטיפול ואדרבה מדגישים רק ההכנה לגילוי תורתו של משיח הוא גילוי ודרך חדש, [ולכאורה גם סכנה יש בדבר כי כשמעוררים ע"ד החולי הרי יודע שהוא חולה ורוצה טיפול משא"כ כשאין מזכירים ע"ד החולי אולי לא יודע שהוא חולי ובדוגמא בענין תשו"ע הנ"ל לא יגיע לסו"מ ע"י עש"ט ובמשל הנ"ל בדרך הלימוד לא יגיע ללימוד כל המקרא והמשנה ע"י לימוד גמרא] ולכן צריכים המס"נ דאדה"ז ורבותינו נשיאנו שלאחריו שסללו הדרך לגילוי תורת החסידות באופן של הרחבה. ואם שגיתי ה' הטוב יכפר.

בלקוטי שיחות ח"א פ' ויצא סעיף א': "איידער יעקב האט געדארפט חתונה האבן - בויען דעם בית ישראל, האט מען אים געהייסן ארויסגיין פון באר שבע, אוועק גיין אויך פון די ישיבות פון שם ועבר, און גיין קיין חרן, חרון אף של עולם".

ויש להעיר דאין כוונת כ"ק אדמו"ר שמיד לפני שיצא מבאר שבע למד בהישיבה של שם ועבר דהא בסוף פ' תולדות בד"ה אחות נביות כתב רש"י "ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשר שנה ואחר כך הלך לחרן" ועד"ז בתחלת פ' ויצא (כח,יא) בד"ה וישכב במקום ההוא, כתב רש"י: "באותו מקום שכב, אבל ארבע עשר שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה".

ומקורו של רש"י בגמ' מגילה (יז, א) "הי' יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשר שנה" ובמדרש רבה פ' ויצא (סח, יא): "ר' יהודה אומר כאן שכב אבל כל י"ד שנה שהי' טמון בבית עבר לא שכב".

ובמשכיל לדוד סוף פ' תולדות כתב "ומ"ש רבינו שנטמן בבית עבר ולא קאמר בבית שם נראה לפי שבאותו שעה כבר מת שם .. ונמצא כשמת שם הי' יעקב בן נ' והשתא כשיצא מביתו הי' בן ס"ג".

ומכל הנ"ל יוצא שיעקב לא למד בישיבת שם סמוך ליציאתו מבאר שבע אלא כוונת כ"ק אדמו"ר בהשיחה הוא שבתחילת חייו למד יעקב בהישיבה של שם ועבר והי' מושקע באהלה של תורה ועכשיו נצטווה לצאת מאהל של תורה לחרן.

ולהעיר עוד דהגם שמהלשון בשיחה הנ"ל הי' אפשר לדייק שהישיבות של שם ועבר לא היו בבאר שבע אמנם בחידושי אגדות להמהרש"א במגילה (יז, א) כתב "דבית עבר נמי בבאר שבע ולא הלך כלל מבאר שבע לבית עבר אלא שהי' מוטמן בבאר שבע מפני יציאת אחיו עד אחר י"ד שנים הלך משם לחרן .. וכל שלשה מדרשות של שם ושל עבר ושל יצחק בבאר שבע היו ורמז מבאר שבע אותיות ש"ם עב"ר א"ב"*.

בגיליון הקודם מביא הרב ממ"ר מ"ש בלקו"ש (ח"ה ע' 228) שלדעת רבי נחמי' כל נכדי יעקב היו בני כנעניות - כולל שאול בן שמעון (אמו היתה כנענית ולא דינה בת יעקב) ושלה בן יהודה (אמו היתה "בת איש כנעני" כפשוטו). יוצאי כלל זה הם אפרים ומנשה - בני אסנת, שלא היתה כנענית.

ולכן ציווה יעקב שאף אחד מנכדיו (חוץ מאפרים ומנשה) לא ישאו ארונו.

ומקשה ע"ז הרב ממ"ר שהרי בני יהודה - פרץ וזרח - בטח לא הי' בני כנענית, שהרי תמר אימם היתה (כמ"ש רש"י) בתו של שם! וא"כ למה לא השתתפו בנשיאת ארון יעקב.

ולכאורה י"ל שמכיון שכל הדיון הוא לפי דעת רבי נחמי'[1], י"ל שלדעתו אכן היתה תמר כנענית כפשוטו (וכדלהלן). ומה שמביא רש"י שתמר בתו של שם היא, זה לא כפשוטו ממש והוא רק לדעת רבי יהודה. (וראה בלקו"ש ח"ה וישב ב).

למה זה לא כפשוטו? דרך העולם שמחפשים שידוך עם אשה שיש לה אפשרות להוליד בנים ובנות. ואם תמר אכן היתה בתו של שם הרי יוצא לפי פשוטו של מקרא שבזמן המעשה עם יהודה הגיעה כבר לגיל זיקנה מופלגת. ויהודה לא הי' לוקח אותה ככלה לבניו, ועוד יותר, בגיל כזה לא היתה מולידה! ולכן אי אפשר לומר שבתו של שם היתה.

כי בדורות שבין נח לאברהם וכ"ש מזמן אברהם ואילך בד"כ[2] הולידו בין שנות השישים ושבעים לחייהם, רש"י בראשית יז, יז.[3] ולכאורה הכוונה שכל אחים ואחיות של אותה משפחה נולדו בשנות ס או ע להוריהם. במילים אחרים - בתקופה אחת.

ובא נחשב חשבונם, שם נולד בשנת א' תקנ"ח. בהיותו בן מאה נולד לו ארפכשד בשנת א' תרנ"ח[4], ועוד בנים ובנות, (בראשית יא, יא).

יוסף נמכר בשנת ב' רט"ז. מעשה יהודה תמר ער ואונן אירע אחרי זה.

זאת אומרת שארפכשד הי' בזמן מכירת יוסף בן ה' מאות וחמישים ושמונה שנה.

ואם נאמר (כנ"ל מרש"י) שגם (כמו שאר אחיו ואחיותיו גם) תמר אחותו נולדה פחות או יותר באותו זמן נמצא שבזמן חתונתה לער בן יהודה היתה למעלה מה' מאות שנה! ועוד יותר מבוגרת כשילדה את פרץ וזרח. דבר שאנו מסתבר כלל בפשוטו של מקרא לדעת רבי נחמי'.

ולכן קרוב לודאי שאפשר לומר שתמר היתה כנענית לדעת רבי נחמי'. והיות שהשבטים לא הקפידו להתחתן עם כנעניות (לפי דעת רבי נחמי') ויהודה ובניו גרו אז בין הכנענים אז בחר יהודה תמר הכנענית ככלה לבניו (שהרי הוא עצמו התחתן עם כנענית).

ולבסוף נולדו לו ממנה פרץ וזרח, ולכן הקפיד יעקב אבינו שגם הם לא ישאו ארונו.[5]

וידידי הגראי"ב גרליצקי שליט"א העיר שלכאורה אפשר לתרץ שפרץ וזרח נשללו מנשיאת הארון היות אינו נולדו מנשואין וחתנות רגילים. היינו אפילו לא באופן שהי' נהוג לפני מ"ת כמ"ש הרמב"ם ריש הלכות אישות, ודפח"ח.

[1]) שאליבי' מוכרחים אנו לומר ששאול בן הכנענית - פירושו הוא: כנענית כפשוטו. ואמא של שלה היא בת איש כנעני: כנעני כפשוטו, כמבואר בשיחה הנ"ל.

[2]) היו מקרים יוצאי מן הכלל. כי ארפכשד בנו של שם הוליד כשהי' בן חמש מאות שנה, בראשית יא יב.

[3]) צ"ע מה כוונת רש"י בזה. האם כלל זה הוא גם כשהאיש הי' בן מאתים שנה ואשתו היא רק בת שלושים?

[4]) אין זה סותר להכלל של רש"י (שבזמן ההוא ילדו בני ס או ע) כי לידת ארפכשד נתאחרה מפני המבול.

[5]) באופן אחר ובצחות י"ל: פרץ וזרח הם אמנם נכדי יעקב. אמנם מצד אימם - תמר הם ניני יעקב!

כי תמר היא בעצם דור שלישי מחמת היותה כלת יהודה ואשת נכדי יעקב: ער ואונן. ובניה של תמר הם דור רביעי. כי תמר היא לא רק אמם אלא גם דודתם! ולכן לא השתתפו בנשיאת הארון של סבם יעקב שהוא גם סבם של זקינם.

בגליון הקודם (עמ' 21) כתב הרב מ.מ.ר. שמבואר בלקו"ש חכ"ז ע' 145 הערה 28, שלפי פשש"מ, זה גופא שמזיק צריך לשלם עבור ההיזק, מוכיח, שיש איסור להזיק, כי אי לאו הכי מדוע ייענש בחיוב תשלומין. ומעיר שמנא לן שתשלום ההיזק הוה בגדר עונש .. וכי נאמר שגם השבת הגזילה הוה עונש על מעשה הגזילה? הרי ניתן לומר שזהו טבע הדברים, שכשאדם מחסר רכוש רעהו הוא צריך להשלימו, ע"כ.

אבל אינו, מפורש בלקו"ש שם שמיירירק מתשלומין דנזקי בור, שענינו "גרם היזק", כמ"ש בלקו"ש שם כמה וכמה פעמים, ושלכן ענין ד"ולפני עור לא תתן מכשול" כפשוטו יודעין מ"וכי יפתח איש בור גו", וע"ז כ' שע"ד הפשט מ"עונש" תשלומין מובן ש"אסור" לעשותו, ע"ש. ואין להשוותו כלל למעשה גזילה וחיוב השבה והדומה, ופשוט.

[ולכן שקו"ט גםע"ד ההלכה בגדר חיוב תשלומין דנזקי בור, ראה רי"פ לרס"ג (שבלקו"ש שם) שמתמה על הנו"ב במ"ש שחופר בור ברה"ר והזיק הוי כמזיק בידים, "דודאי אין זה מזיק בידים דא"כ למה לי קרא דבעל הבור ישלם", ע"ש. ועי' קובץ שיעורים לב"ב כב, ב, חי' הגרנ"ט לב"ק, ועוד (ע"פ המבואר בראשונים)].