בשיחות קייץ תשל"ו (כ' אב ועוד) נתבאר באריכות הטעות בדברי האומרים שההצלה אז באנטבה לא היתה נס מן השמים משום שלא נעשית ע"י שומרי תורה, ואז הביא רבינו כמה הוכחות לדבר שבעניני הצלת נפשות אין צורך שהרופא וכו' יהי' ירא שמים, והביא את דברי הגרי"ז מבריסק בזה וכו'. וגם שאל אז ג' שאלות וכו'. ונקודת הדבר, שברור שהי' נס וצריכים לברך על זה וכו'.

והעירני חכם אחד מדברי האלשיך על מגילת אסתר (ב,ז), שכתב (תוכן הדברים, נעתק מקיצור אלשיך) "ואם אמרנו שלא היתה אסתר צדקת איך עשה הקב"ה נס על ידה, אמנם אין ספק כי מאשר הראנו יתברך את כל הגדולות אשר עשה על ידה כולנו חייבים להודות כי צדקת גמורה היתה". ומשמע מזה לכאורה, שהקב"ה עושה נסים ע"י צדיקים בלבד.

ולכאורה מלבד זה שאין להביא ראי' מן האלשיך להלכה (ולהלכה גם במקום שיש צורך בנס מן השמים יש ללכת לרופא או מומחה בדבר על פי טבע גם אם אין בו יראת שמים), אפשר לחלק בין נידון זה לנידון דידן בכמה פרטים, דהיינו שבאסתר הי' זה נס גדול של הצלת כלל ישראל (ולא הצלה דפרטים), ולאידך יש מקום לומר, שבנידון דידן כאשר אלה שמסרו נפשם על ההצלה העמידו את עצמם בסכנת נפשות להציל אחרים הרי בזה גופא יצאו מכלל "לא צדיקים" (על כל פנים לענין זה). [אך חילוק זה יש לדחות, כי גם אסתר העמידה את עצמה בסכנת נפשות, ואם כן כיצד למד האלשיך שהיתה צדקת גמורה]. ואבקש מקוראי הגליון להעיר בזה עוד.