בכמה שיחות (אחש"פ תשל"א סעי' ב, מקץ תש"מ סעי' ח, ל"ג בעומר פאראד תש"מ סעי' יג ועוד) מקשה הרבי איך מתאים הפתגם - המובא ב'פלח הרימון' (שמות עמ' ז) בשם אדה"ז - שהרשב"י למעלה מענין החורבן, עם זה שהיה לו צער המערה וכו'. עיי"ש.

ונראה לבאר בזה שאצלו האיר הענין כפי שהוא למעלה מעלה עד העצמות, ששם זה שהוא ית' 'למעלה מעלה עד אין קץ' ו'למטה מטה עד אין תכלית' שניהם בב"א, כמבואר בארוכה בבאתי לגני תשל"א (נדפס בסה"מ מלוקט ה').

ולכן הרגיש בחורבן, שזה כמו שהוא ית' 'למעלה עד אין תכלית', וזה "אויסדריק" איך שעצמותו ית' הוא נמצא בההעלם, דלא רק שהוי' ואלקים כולא חד, אלא עוד יותר מכך, שההעלם עצמו הוא מגלה - איך שהוא ית' הוא בהעלם כמו בגילוי וזה דוקא ברשב"י. ומוכרחים לומר כך, כי אם הפירוש הוא רק שאצלו האירו הגילויים דביהמ"ק, הרי זה לכאורה הי' גם אצל שאר התנאים.