ברוקלין, נ.י.
בשיחת ש"פ לך לך, י"א חשון תשמ"ט (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 38 ואילך), הקשה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, למה עשה ה' ככה שמחודש תשרי, חודש המרובה במועדות, יעברו מיד לחודש מרחשון, החודש היחידי בשנה שאין בו אפילו מועד ויום סגולה אחד?!
ובהערה 6 שם מפרט את המועדים הקיימים בכל חודש וחודש: כסלו - ימי החנוכה; טבת - סיום ימי החנוכה, והצום דעשרה בטבת שהוא "עת רצון", ולע"ל יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים (רמב"ם סוף הל' תעניות); שבט - חמשה עשר שבו, וכו'. ובנוגע לחודש תמוז מפרש, שהמועד שבו הוא יום שבעה עשר בתמוז, שיהפך לשמחה. וכן הוא בנוגע לחודש אב (נוסף לחמשה עשר באב).
והעירני ח"א, דאי חשבינן גם היו"ט דלעת"ל, ורק משום זה א"ש שחודש תמוז יש בו יום טוב, הרי כ"ה גם בנוגע לחודש מרחשון. שהרי מבואר במדרשי חז"ל שלעתיד לבוא יתקיים יום טוב גדול בחודש מרחשון - חנוכת בית המקדש השלישי (ראה פס"ר ו, ה. יל"ש מלכים רמז קפד. נתבאר בארוכה בבני יששכר מאמרי חודש מרחשון מאמר א'), ובכמה שנים במשך חודש מרחשון ביאר רבינו דברי חז"ל אלו באריכות.
אבל התירוץ פשוט לכאורה, שהיו"ט די"ז תמוז, לדוגמא, נקבע ליום מיוחד גם בזמן הזה, לפני ביאת המשיח. ואף שעתה הוא יום צום, היפך דיו"ט, מ"מ, הרי יום הצום הזה עצמו יתהפך לשמחה בגלל היותו יום צום בזה"ז. ואילו היו"ט בחודש מרחשון, כל עיקרו יתחיל אך ורק לע"ל.
Download PDF