איתא בספר השיחות תש"נ חלק א' (עמ' 23): "ע"פ האמור לעיל יש להוסיף ביאור והסבר במנהג ישראל [ראה אלף המגן למטה אפרים סי' תרד ס"ק לח ס' טעמי המנהגים ריש עמ' שכז ס' המנהגים חב"ד עמ' 58] שבערב יום הכיפורים מבקשים "לעקאח" (עוגת דבש וכיו"ב) ומקבלים אותו, וכפי שנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו לחלק "לעקאח" ולברך ב"שנה טובה ומתוקה".

"מטעמי המנהג דבקשת לעקאח – בערב יוה"כ - "סימן" ו"סגולה" שבמשך השנה לא יצטרכו למתנת בשר ודם, שכן, גם אם יש קס"ד דנתינת לטענה דצד שכנגד שצ"ל מתנת בו"ד, יוצאים י"ח בבקשת לעקאח בערב יוהכ"פ, ועי"ז לא יצטרכו במשך השנה למתנת בו"ד, אלא כאו"א יקבל פרנסתו "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה", עד לאופן של עשירות בגשמיות ממש, עכ"ל – ע"ש באורך.

באוצר מנהגי חב"ד (עמ' קפא ואילך) מאריך בענין חלוקת "לעקאח", ומביא: ש"אמר הבעש"ט שחלוקת "לעקאח" הוא מנהג עתיק" (סל"ה שם), ע"ש.

באגרות קודש חלק י"ג (עמ' רפג) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע [להרה"ח וכו' ר' אוריאל צימר ע"ה]: "ולפלא שאין מזכיר ע"ד ביקורו אצל האנשים אודות דברנו בהנוגע להפצת המעיינות ע"י הנהגת לימוד החסידות באופן קבוע, כדרישת רבינו קביעות לא רק בזמן אלא גם קביעות בנפש . . ואף שכנראה חושש לסבר פנים בו יקבלוהו, תקוותי שלא אלמן ישראל ח"ו ובכמה מקומות יצליח במדה מסוימת, וע"ד לקיחת לקח בערב יום הקדוש הרי אם נגזר ח"ו שבאיזה ענין לא יקבלוהו בספ"י בתכלית השלימות, יה"ר שיצא ידי הגזר ע"י דבורו ע"ד לימוד פנימית התורה" וכו'. עכ"ל.

ונראה להביא מקור מנגלה להנ"ל ממ"ש בפסיקתא דרב כהנא (כט) ד"ה באספך מגרך ומיקבך (דברים טז, יג): "אמר ר' אלעזר בר מריום למה עושים אנו סוכה אחר יום הכיפורים לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם, וביום הכיפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כן הן עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנאמר חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל ושם תנצלי ושם יגאלך ה' מכל אויבך (מיכה ד, י). עכ"ל.