בהתוועדויות תשמ"ה חלק ה (ע' 2871) מביא בענין לשון ארמי שהוא מהלשונות המובחרים מבין הלשונות של אומות העולם.

והקשה ע"ז הרב שאול משה אליטוב ב'הערות וביאורים' גליון שא (ע' טז) [תבוא - ח"י אלול תשמ"ה]: "וצ"ע מהגמ' בשבת (יב, ב) וז"ל:"ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי". עכ"ל.

ולכאורה משמע ממאמר זה שאם יבקש האדם (לדעת ר"י) בשאר לשונות יענו לו, והעיקר שלא יבקש בלשון ארמי, וא"כ איך יחשב זה ללשונות המובחרים מלשונות אוה"ע? וצ"ע" עכ"ל.

ובאמת הדבר מפורש בגמ' מגילה (ג, א) דלשון תרגום מסיני נאמרו. ועי' תשו' הרמ"א (סי' קל) שכתב: "אלא שברור בצהריים שהתרגום בעצמו ובלשונו נתקבל בסיני כמו שהוא" עכ"ל - ועי' בזה בלקו"ש חלק כא (ע' 447 והערה 10 שם) [שציין לשם בהתוועדויות שם הע' 3027].

ומה שאמר רבי יוחנן "שאין מלאכי מכירין בלשון ארמי" מבאר בלבוש או"ח סי' קא ס"ז, לפי הסבר האליהו רבה שם) שאין הם מבינים שום לשון אחרת, ואפילו ארמי שהוא קרובה מאד אל לשון הקודש, הלשון היחידה שהם מבינים היא לשון הקודש, ועי' בחי' חתם סופר שם. ולפי"ז א"ש, - ועי' בתוס' שאנץ במס' סוטה (לג, א).

ועי' שפת אמת שם שבאמת המלאכים מבינים את כל הלשונות, אלא כוונת רבי יוחנן שאין הם מתייחסים אל התפילות הנאמרות בלשון ארמי, כי היא שמגינה בעיניהם, באשר היא במקורה לשון הקודש שנשתבשה, [עי' רא"ש ברכות (ז, א), שו"ע או"ח (סי' קא ס"ד) וחכמת שלמה שם]. - ולפי"ז המלה "מכירין" שבדברי ר"י פירושה שאין הלשון "אהובה" עליהם (עץ יוסף). וכאדם שמדבר דבריו בפני מי שאינו רוצה לשמוע דבריו שאומר לו "אין אני מכיר בדבריך", ולא משום שאינו מכיר, אלא שלא היה לו חן בעיניו לשמוע דבריו [רבינו פרחיה שם]. ולק"מ, כיון דבק"ו שאין המלאיכם "מכירין" בשאר לשונות.

בשיחת ש"פ לך לך, י"א חשון תשמ"ט (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 38 ואילך), הקשה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, למה עשה ה' ככה שמחודש תשרי, חודש המרובה במועדות, יעברו מיד לחודש מרחשון, החודש היחידי בשנה שאין בו אפילו מועד ויום סגולה אחד?!

ובהערה 6 שם מפרט את המועדים הקיימים בכל חודש וחודש: כסלו - ימי החנוכה; טבת - סיום ימי החנוכה, והצום דעשרה בטבת שהוא "עת רצון", ולע"ל יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים (רמב"ם סוף הל' תעניות); שבט - חמשה עשר שבו, וכו'. ובנוגע לחודש תמוז מפרש, שהמועד שבו הוא יום שבעה עשר בתמוז, שיהפך לשמחה. וכן הוא בנוגע לחודש אב (נוסף לחמשה עשר באב).

והעירני ח"א, דאי חשבינן גם היו"ט דלעת"ל, ורק משום זה א"ש שחודש תמוז יש בו יום טוב, הרי כ"ה גם בנוגע לחודש מרחשון. שהרי מבואר במדרשי חז"ל שלעתיד לבוא יתקיים יום טוב גדול בחודש מרחשון - חנוכת בית המקדש השלישי (ראה פס"ר ו, ה. יל"ש מלכים רמז קפד. נתבאר בארוכה בבני יששכר מאמרי חודש מרחשון מאמר א'), ובכמה שנים במשך חודש מרחשון ביאר רבינו דברי חז"ל אלו באריכות.

אבל התירוץ פשוט לכאורה, שהיו"ט די"ז תמוז, לדוגמא, נקבע ליום מיוחד גם בזמן הזה, לפני ביאת המשיח. ואף שעתה הוא יום צום, היפך דיו"ט, מ"מ, הרי יום הצום הזה עצמו יתהפך לשמחה בגלל היותו יום צום בזה"ז. ואילו היו"ט בחודש מרחשון, כל עיקרו יתחיל אך ורק לע"ל.