בהתוועדות מוצש"ק פ' וישב, כ' כסלו תשי"ז [ח"ג] - שי"ל לאחרונה (ע' נא) איתא: "סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר בי"ט כסלו לפני עשרים שנה [ספר השיחות תרצ"ז ע' 211], שבא' בנסיעותיו עם אביו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בשנות הסמ"ך [בסה"ש שם - תרס"ז] היתה הנסיעה דרך יאַס, ופגשו שם חסיד זקן שהיה נקרא בערל, - וסיפר להם פרשת הדברים בקשר לשמו: אצל אביו לא החזיקו הילדים מעמד, עד שאדמו"ר הזקן אמר לו: יוולד לך בן, ותקרא את שמו על שמו של הרבי, המגיד ממעזריטש. ואכן נולד לו בן, וקראו אותו ע"ש המגיד ממעזריטש". עכ"ל.

ויל"ע ממה שנאמר ב'רשימות' (חוברת קעב ע' 8): "בברית מילה של אחד מבני הצמח צדק, [רצה הצ"צ שאדמו"ר הזקן יתן שם לילד ו]אמר לו אדמו"ר הזקן שדוקא האב צריך געבען דעם נאמעֶן [=ליתן השם]. ואמר לו: דו זאג, און איך ועל טראַכטען [=אתה תאמר (את השם), ואני אחשוב, אכוין].

"אדמו"ר הזקן היה סנדק על ברית מילה של רב"ש, מהרי"ל, ואפשר אצל עוד אחד מבני הצ"צ שלא האריכו ימים". עכ"ל.

וראה אגרות קודש - כ"ק אדמו"ר זי"ע חלק יב (ע' שנה) שכתב: "ובמש"כ בענין קריאת שם להנולד, ידוע מענה כ"ק מו"ח אדמו"ר בכגון דא, אשר ההורים דוקא יחליטו בזה, והוא מובן עפ"מ דאיתא בכתבי האריז"ל, אשר הקב"ה משים בפי ההורים דוקא השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא כפי המקום באדם העליון אשר ממנו חוצב והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד (ראה שער הגלגולים הקדמה כג. וראה ג"כ עמק המלך שער א סוף פ"ד. אור החיים הקדוש דברים כט, יט. דגל מחנה אפרים לבראשית ועוד), עכ"ל. [ועי' שערי הלכה ומנהג חלק יו"ד סי' קה].

ויתכן ששם היה יוצא מן הכלל, כיון ש"לא החזיקו הילדים מעמד", לכן אמר לו אדמו"ר הזקן את השם. וי"ל דמ"ש בכתבי האריז"ל "אשר הקב"ה משים בפי ההורים דוקא השם ההוא המוכרח אל הנשמה" - שאצל אדה"ז שהרי שכינה מדברת מתוך גרונו שם בפי ההורים את השם שיחזיקו הילדים, ואצל אדמו"ר הצ"צ לא היה זקוקים לזה - או י"ל, דמה שחשב וכיון אדה"ז היינו מה ששם בפי אדמו"ר הצ"צ, וא"ש.

בשיחת אחש"פ תשי"ד ס"ג (שיחות קודש ע' רסז): "עס איז פאראן אנדערע וואס ווילן זאגן אז דאס וואס עס שטייט וגר זאב עם כבש מיינט דאס אז עס וועט נתבטל ווערן די תכונות וטבעיות רעות, אבער דער משנת חסידים זאגט בפירוש אז דאס מיינט מען פשוט אין גשמיות, אז די גשמיות'דקע בע"ח וועט אין זיי משיח פועל זיין אז וגר זאב עם כבש". ע"כ.

ויל"ע מהי הכוונה בהחילוק שבין ב' הדעות, וכן יש לחפש לאיזה משנת חסידים הכוונה?!

ברמב"ם הלכות דעות ריש פרק ה: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהן משאר העם כך צריך שיהיה ניכר במעשיו: במאכלו ובמשקהו .. ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר".

וכ"ק אדמו"ר הזכיר בשיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 646): "מעלתו של החכם ניכרת לא רק בהיותו ער, אלא אפילו בעת השינה ניכר עליו שהם "חכם", וזאת - לא רק בפעולת ההכנה לשינה, קריאת שמע על המטה, וכיו"ב, .. אלא עוד זאת שהשינה עצמה היא באופן המתאים לחכם".

והעירו ע"ז בשעתו שהרי הרמב"ם לא מזכיר את ענין השינה? וכ"ק אדמו"ר בשיחה ש"פ תולדות (התוועדויות ח"ב עמ' 736) ציין על-כך (לאחרי שהביא השאלה):

א) "ראה הל' דעות פ"ד ה"ד-ה. אבל ענין זה שייך גם לשאינו חכם שרוצה להיות בריא".

ב) "ויש לומר: קיום "הלכות הלכות" בעת השינה - הוא רק ע"י קיומם לפני השינה. ויש-לישב עוד, ואכ"מ". עכלה"ק.

והנה באמת הרמב"ם כבר בפרק ג הלכה ג קבע: "ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו .. נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא" (ומסיים שם: "והוא שאמר שלמה: בכל דרכיך דעהו וגו'").

[ועד"ז כתב הרמב"ן עה"ת עה"פ (ואתחנן ו, יג) ואותו תעבוד: ויהי' פירוש ואותו תעבודו לדעתם שתהיה לו בכל עת כעבד הקנוי המשרת לפני אדוניו תמיד שעושה מלאכת רבו עיקר וצרכי עצמו עראי עד שיבוא מזה מה שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו צרכי גופו לשם עבודת האל, יאכל ויישן ויעשה צרכיו כדי קיום הגוף לעבוד ה' בענין שאמר והנה טוב מאד זו שינה וכי שינה טובה היא? מתוך שהוא ישן קמעה הוא עומד ועוסק בתורה ויתכוין בכל צרכי הגוף למקרא שכתוב אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי וגו'].

והנה, מכיון שהרמב"ם סידר ספרו על סדר ההלכות הרי מובן שפשיטא שאצל החכם ישנה הנהגה התואמת את הנאמר ברמב"ם הנ"ל (פ"ג ה"ג), ואין הרמב"ם צריך לפרטו שוב אצל החכם (בפ"ע).

והנה בפירוש דברי כ"ק י"ל בפשטות: הרמב"ם כותב אצל החכם ש"יהיו כל המעשים האלו (משא"כ שינה היא ענין שלילי מצד האדם ראה תשובות וביאורים (קה"ת תשל"ד) סימן ד ס"א הערה 1) נאים ומתוקנים ביותר" וכוונתו למעשים דקום ועשה (פעולות), ולכן אמר כ"ק שחכם ניכר גם בשינתו אף שאין הרמב"ם מפרטו בין הפעולות משום שסו"ס השינה עצמה אינה פעולה, אם כי מובן שהוא דבר הניכר לכל.

וע"ז הוסיף כ"ק דקיום הלכות כו' בעת השינה הוא רק ע"י קיומם לפני השינה, כלומר פעולות ההכנה [כמו זה ש"ישן לדעת כו'", (וראה גם 'התוועדויות תשמ"ז' ח"ב עמ' 646, שהובאו דברי הרמב"ם הנ"ל) או כשהחכם ניכר בשאר פעולותיו "מאכלו ומשקהו" וכל הנמנים שם הרי זה ראי' שגם השינה אצלו היא עבודה למקום וכו'].

ועדיין צריך ביאור.

אך באמת הדוגמא החיובית "דקיום הלכות כו' בעת השינה" נתבארה ע"י כ"ק אדמו"ר בעצמו בשיחת ש"פ ויק"פ תשמ"ז (התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 729) שאז הוסיף:

".. שאפילו "שינה בשבת תענוג" (אחד הראשי-תיבות ד"שבת") - חידוש גדול ביותר, שגם בעת השינה מקיים מצות עונג שבת - דבר חיובי - ולא רק אחריות ביחס לענינים שליליים "אדם מועד כו' בין ער בין ישן" וכו' וכו'".

[הביטוי "החידוש גדול ביותר" מוסב נראה כלפי שאלתה של בתו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע - ראה 'המלך במסיבו' כרך א' עמ' רמב-רמג (וש"נ) - שהרי כשישנים אין האדם בעה"ב ע"ע?!]

וראה עוד מ"ש בזה בס' הר המלך כרך ד עמ' קעה ואילך.

בא' משיחות כ"ק אדמו"ר בשנת תשט"ו [נעלם ממני עתה המקור בדיוק] סיפר על כ"ק רבינו ה'צמח צדק' שהתבטא על גודל הכרתו הטובה למלמד שלימדו א"ב, באומרו שאת שאר הענינים שלימדוהו בהמשך דרכו, היה מסוגל ללמוד בכוחות עצמו משא"כ את הא"ב וכו', ע"כ תוכן הדברים.

והנה החיד"א בברכי יוסף (סי' מב ס"ק ל') הסתפק במי שהיה לו רב שלימדו א"ב ומקרא, שכן לא ידע יותר, אם חייב לנהוג בו דין אבילות של תלמיד לרב. והביא בשם הרדב"ז (סי' ב'קנ) שהסיק שאין חייב לנהוג בו כבוד, אם כי הברכי יוסף בעצמו פסק שמכל-מקום ראוי לנהוג בו איזה כבוד.

ולכאורה, לפי הצמח צדק הרי בוודאי כיון שא"א בלא אותו המלמד שלימד א"ב הרי פשיטא שצריך לנהוג בו כבוד (גדול) של תלמיד לרב.

אבל באמת פשוט שיש לחלק, כי [נוסף ע"ז שהמלמד עליו דנו פוסקים הנ"ל הוא כזה שבעצמו לא ידע יותר (מא"ב ומקרא), הרי] שאני הצמח צדק שבעצמו הי' מסוגל ללמוד כל התורה (מלבד הא"ב) ולכן עיקר דין רבו מובהק (אם שייך בכלל) ה"ז אצל אותו מלמד.

משא"כ שאר בני אדם שצריכים למלמדים (רבים) נוספים - תו לא הוי אותו המלמד (דא"ב) רבם מובהק כלל. וק"ל.

בהתוועדות האחרונה דשנת תשכ"ב - שאז הביאו במתנה לכ"ק סטענדר מעשה ידיהם של תלמידי בי"ס למלאכה בכפר חב"ד - האריך כ"ק בביאור ענינו של ה"שטענדי"ר", ובין השאר התבטא (שיחות-קודש תשכ"ב עמ' 702): "שמשתמשים בהשטענדר כדי לסייע ליהודי, אם בשעה שרוצים להישען ולהניח הסידור .. בלימוד התורה ועבודת התפילה".

ולהעיר שמקורו בשו"ע אדה"ז הלכות תפילה סימן צדי"ק סעיף כ': "וכל דבר שהוא צורך התפילה אפילו הוא גדול הרבה אינו חשוב הפסק כגון השולחן שבבית שמניחין עליו הסידור ולכן נהגו בביהכנ"ס שיש לפני כל אחד שולחן קטן (שקורין שטענד"ר) שמניחין עליו הסידורים".

וכנראה שלזה כיוון כ"ק ואין זה אלא השמטה בהרשימה.