ר"מ בישיבת תות"ל - קרית גת, אה"ק
בשיחת ליל ב' דחג הפסח ה'תשי"ב הובא בתחילת ההתוועדות מה דאיתא בכתבי האריז"ל שאמירת ההגדה צ"ל "בקול רם ובשמחה רבה", ובכלל צ"ל שמחה בליל הפסח וכו', אבל ממשיך שם "ולכן היתה אצלי תמיהה על כך שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר לא היו רואים שמחה בליל הפסח, ואדרבה הי' אצלו ענין של דמעות - ואף שיש גם דמעות של שמחה, אבל בנדו"ד לא הי' ניכר שהדמעות היו של שמחה" (תורת מנחם ח"ה עמ' 119).
ולכאו' יש להעיר ע"ז משיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג שמדבר בענין השמחה שצ"ל באחרון של פסח וכו' "וכפי שמצינו אבל כ"ק מו"ח אדמו"ר שבסעודה זו הי' במעמד ומצב של שמחה ("אויפגעלייגט") במיוחד יותר מאשר בכל חג הפסח - מלבד בלילות הראשונים, בעת עריכת הסדרים שגם בהם הי' בשמחה מיוחדת כיון שאיתא בכתבי האריז"ל וכו'" (תורת מנחם ח"ח עמ' 97).
ומפשטות הלשון נראה בשני השיחות שאין המדובר על מקרה מיוחד בשנה מיוחדת וכו', אלא על ההנהגה הרגילה בכל השנים, וכמו"כ בשניהם מדובר לכאו' על מה שהי' נראה לעיני המסובים, והדברים ממש סתרי אהדדי לכאו', וצ"ע (ובכגון דא לכאו' מוטל על המו"ל להעיר ע"ז).
ר"מ בישיבת תות"ל - קרית גת, אה"ק
בשיחת ש"פ יתרו ה'תשל"ז בסכ"ה נדפס בזה"ל "וכידוע וואס דער רבי נ"ע שרייבט אין א בריוו צום סלונים'ער גוטן אידן, אז איצטער דארפ'ן די בירורים ניט זיין אין אן אופן של סדר מסודר, נאר אין אן אופן פון "חטוף ואכול חטוף ואשתי" וכו'". ע"כ בהנוגע לעניינינו.
והנה אם ה'מניחים' אכן דייקו בלשונם יש לעיין באיזה איגרת מדובר, דהרי בפשטות הכוונה לאיגרת שנדפסה במבוא לקונטרס ומעין ע' 22, שם נכתבו הדברים הנ"ל "שלא יש עתה סדר והדרגה באופני הבירורים והתיקונים", אבל זה לא נכתב "צום סלונים'ער גוטן אידן" אלא להרמ"מ מאנעסנאהן, וכמבואר שם בהמבוא.
אמנם באותם ימים כתב כ"ק אדמו"ר נ"ע מכתב אחרי גם להרבי מסלאנים - ובמכתב הנ"ל להרמ"מ מאנעסנאהן מזכירו בסוף המכתב "מוסג"פ העתק מכתב שערכתי בדבר החזקת הדת ועדיין לא שלחתיו להרב מסלאנים (שהוא מקבץ כל המכתבים ורצונו להדפיסם)" - אבל באותו מכתב לא נזכר כלל אודות הפתגם הנ"ל אודות סדר הבירורים בזמננו וכו' (ראה גם אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב עמ' רסה, ואילך ועמ' ער ואילך), ולא באתי אלא להעיר.
חבר 'ועד הנחות בלה"ק'
בשיחת ש"פ קדושים תשי"ד סי"א (שיחות קודש ע' רצ): "דער רבי האט אמעל געזאגט אז מען וועט ניט מדייק זיין אויף אן אכטל, איך וועל שוין איצטער ניט מדייק זיין אויך אויף א זעכצנטל" - האם ידוע למישהו מבעלי-הנגינה מה פירוש הענין?
חבר 'ועד הנחות בלה"ק'
בגליונות הקודמים דנו בשיחת ש"פ מטות תשי"ד בענין הזיכוך שנעשה ע"י מל"ת - וילה"ע ולציין ללקו"ש חי"ט ע' 427: "בשעת א איד איז מקיים א מצוה, כולל אויך קיום מצות ל"ת, איז ער ממשיך אן אור אלקי", ובהערה 13 שם: "שלכן "ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה" (קידושין לט, סע"ב. וראה תניא פכ"ז), ואדרבה, ע"י קיום מצות ל"ת נמשך אור שלמעלה מהנמשך ע"י מ"ע (לקו"ת פקודי ג, ב ואילך. ועוד, ד"ה אנכי שם)".
שוב העירני ח"א לסה"מ תרס"א ריש ע' קע: "וכמו מל"ת שע"י נמשך ג"כ בחי' גילוי אור וכמא' ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאילו עשה מצוה כו'" - והוא ממש אותו הסגנון של השיחה דמטות הנ"ל.