ב"משיחות ש"פ תצוה ופורים תשמ"ז" (בענין לחם משנה) סעי' ד' איתא דענינה של מצות סוכה הוא "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י וגו'" שהם "ענני הכבוד", ובל"ט שנה שהיו ישראל במדבר בתוך ענני הכבוד לא מסתבר שבמשך זמן מסויים בשנה, מט"ו עד כ"א בתשרי ישבו בסוכות זכר לישיבה בענני הכבוד - בה בשעה שבמשך כל השנה כולה יושבים הם בתוך ענני הכבוד עצמם, כמובן וגם פשוט שאין צורך ב"זכר" כאשר ישנו הדבר עצמו בכל התוקף, ומה גם שע"פ הלכה לא היו יכולים לעשות סוכה בתוך ענני הכבוד משום דהוה סוכה בתוך סוכה, ודוחק הכי גדול לומר שבמשך שבעת ימי הסוכות יצאו מחוץ לענני הכבוד ועשו להם סוכות מפסולת גורן ויקב, עכ"ל. ובהערה 30 שם ציין לגליוני הש"ס סוכה יא, ב, שהביא מס' בית אלקים להמבי"ט (שער היסודות פל"ז) שכתב: "דאפשר שלא ישבו בסוכה במדבר שהרי היו מסוככים בענני הכבוד ואיך יעשו סוכה תחת סוכה", וכן הביא שם מרוקח סי' ריט, ומציין גם לס' כלי חמדה ח"ו (קונטרס המילואים) עמ' 124 שכתב דנראה פשוט דמכיון שמצות סוכה היא זכר לענני הכבוד א"כ כשהיו ישראל במדבר לא יתכן מצוה זו, וראה גם שיחת ליל ש"ק חוהמ"ס תשמ"ו.

ובשו"ת דברי ישראל ח"א סי' קכב (הובא בגליון הקודם) הביא מ"ש בס' 'אור תורה' פ' אמור (כג, לט) עה"פ אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי וגו', דיש להבין מדוע בכל החגים יצוה ה' אשר יעשו בהחג מיד בתחילת הציווי, ובחג הסוכות לא אמר הכתוב כלום מה יעשו בו, כ"א יאמר הכתוב כי ביום הראשון וביום השמיני מקרא קודש ויקריבו קרבנם לשם החג, ואח"כ אמר ה' פרשה מיוחדת: "אך בחמשה עשר וגו' ולקחתם לכם וגו' בסוכות תשבו וגו'", ומדוע לא צוה ה' להם מישיבה בסוכה ומלקיחת ד' מינים מיד? ומבאר, משום דבמדבר לא היו צריכים לשבת בסוכה כיון שהיו כל הזמן בענני הכבוד לא היו צריכים זכר לזה, וכן בד' מינים ג"כ לא היו מחוייבים במדבר כי כתוב שהמצוה של הד' מינים הוא רק בבואם אל הארץ באספכם וגו', וע"כ אמר להם משה רבינו בט"ו לחודש השביעי יעשו חג הסוכות רק לענין איסור מלאכה והקרבת קרבנות, ואח"כ אמר להם פרשה מיוחדת שבבואם לארץ ישבו בסוכות ויקחו ד' מינים, עיי"ש. וראה גם שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' ל"א בענין זה בארוכה, ובקובץ אורייתא י"ב עמ' ק"ס ובכ"מ.

ועד"ז כתב גם בקובץ 'תורה מציון' (ירושלים תרנ"ט, שנה ד' חוברת ג' עמ' טו, ב, הובא בס' 'נוי סוכה' סי' נט) וז"ל: ועפ"ז יתפרש ג"כ הפ' שאחר זה בחמשה עשר לחודש השביעי הזה (אמור כג, לב) וכאן לא כתוב מלת "אך"? ויותר תמוה לשון סוף הפרשה שכתב מקודם אלה מועדי ה' וגו' כאילו סיים כל דיני המועדות, ואח"כ אמר בט"ו לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ וכו' ולקחתם לכם וגו' בסוכות תשבו וגו', מדוע לא אמר זה מקודם בפ' חג הסוכות קודם שסיים אלה מועדי ה' והוא פלאי, אבל באמת צריך לדעת שבמדבר לא נהגו לא מצות לולב ולא מצות סוכה וכו'. . ובזה יתבאר אומרו בט"ו לחודש השביעי הזה, ר"ל כל זמן היותכם במדבר [ולכן לא אמר "אך" שהי' במשמע רק הסוכות הראשון ותו לא] אין לכם כ"א הקרבת אשה לה' ואיסור עשיית מלאכה, וסיים אלה מועדי ה' וגו' שתנהגו כל זמן היותכם במדבר, אך בט"ו לחודש באספכם את תבואת הארץ יתוספו לכם ב' מצוות של ארבעה מינים לרצות על המים שירדו גשמים בעתם ולישב בסוכות למען ידעו דורותיכם וגו'. עכ"ל.

לפי ביאור השיחה לכאו' י"ל שלא קיימו חגה"ס כלל

והנה ידוע מ"ש בלקו"ש חכ"ב פ' אמור (ב) בביאור הטעם מ"ש אדה"ז בסידורו: "מצות נטילתו (של לולב) בסוכה היא מצוה מן המובחר", שאין זה רק משום קיום מצות סוכה דתשבו כעין תדורו, אלא שהיא מצוה מן המובחר משום נטילת לולב, וכפי שמבאר שם בארוכה שיש נפק"מ בין חגה"פ לחגה"ס, דבחגה"פ הנה יום ט"ו בניסן הוא זמן מיוחד לא משום שאז ישנה המצוה דאכילת מצה, אלא משום שזהו "יום צאתך מארץ מצרים" ומחמת זה מחולקים ימים אלו שהם ימי יו"ט, ולכן יש גם חיוב לאכול מצה, משא"כ שבעת ימים דחגה"ס, הרי הם אינם ימים מיוחדים ומובדלים מצ"ע, אלא להיפך - כיון שיש חיוב לישב בסוכה בימים אלו, לכן נעשו ימים אלו לימים מיוחדים - ימי יו"ט, וכל תוכן וקדושת החג נתהווה ע"י המצוה דישיבה בסוכה, ולכן הוה מצוה מן המובחר של נטילת לולב בסוכה כיון שמצות סוכה פועל שלימות ב"שם המצוה" דלולב. ועפי"ז ביאר גם סדר הכתובים שם (וכנ"ל) שלכן לא נכתבה המצוה דישיבה בסוכה בתחילה כמו בחג הפסח כי אז היינו חושבים שנקרא חג הסוכות רק בשביל הישיבה בסוכה, אבל אין זה כל תוכן החג, לכן כתוב בתחילה: "חג הסוכות שבעת ימים לה'" לגלות דחג הסוכות הוא תוכן כל החג, עיי"ש.

והנה לפי מה דנקטינן לעיל שבמדבר לא נתקיימה מצות ישיבה בסוכה, לכאורה מסתבר לומר שלא נתקיימה חג הסוכות כלל גם לא לענין עשיית מלאכה והקרבת קרבנות, כי מכיון שנת' בלקו"ש שכל תוכן ומהות החג מתהוה ע"י מצות ישיבה בסוכה, נמצא דכשלא נתחייבו בישיבה סוכה לא שייך שם החג כלל, ולא כמו שכתב בס' 'אור תורה' ובתורה מציון, שלכן באו פסוקי הקרבנות וכו' מקודם כיון שהם נהגו גם במדבר. ועפי"ז יש לבאר גם למה לא תירץ בלקו"ש הקושיא דסדר הכתובים (שעליו קאי כל ביאור הנ"ל) ג"כ כתירוצו של ה'אור תורה' וכו' - עכ"פ בתור הוספה - דלכאורה הוא מרווח ג"כ בסדר הכתובים, ולהנ"ל ניחא, כיון שלפי הביאור שבהשיחה יוצא שאין תירוץ זה נכון, כיון שגם הקרבת הקרבנות ואיסור עשיית מלאכה לא קיימו במדבר.

מסובב אפ"ל גדול מהסיבה

אבל י"ל ע"פ מ"ש בלקו"ש חי"ז פ' תזריע ב' (סעי' ה') דאיירי שם אדות קרבנות של אשה יולדת כשיש ספק אם קיימה את חובתה או לא, שהדין הוא שצריכה להביא קרבנות אחרים מספק, אבל אח"כ נעשו לקרבנות חובה, ומקשה ע"ז דכיון דסיבת הקרבן הוא רק מחמת ספק, א"כ איך אפשר שנעשה לקרבן חובה? ומביא ע"ז כמה דוגמאות דאפשר שמסבובב יהי' גדול יותר מהסיבה: א) מהדין דסוכה, דנסרים שרחבן ארבע אפילו הפכן על צידיהן שאין בהם ארבע פסול, ומבואר הטעם בזה (רש"י סוכה יד, ב, בד"ה פסולה): "דכיון דיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך וכו'", הרי מוכח דאף שסיבת הפסול הוא רק משום הצד דרחבן ארבע, מ"מ נעשה בהם פסול עצמי אפילו על הצד שאין שם ארבע, הרי שהמסובב גדול יותר מהסיבה. ב) דברי החת"ס (שו"ת או"ח סו"ס קמה) לגבי יו"ט שני של שבועות ששם לא שייך ספק כיון שהוא ביום חמשים לעומר, ומ"מ עושים אותו ב' ימים בכדי שלא לחלוק במועדות, אבל כיון שאין בו ספק ה"ה חמור יותר והוה יו"ט ודאי עיי"ש, נמצא דאף שסיבתו הוא פסח וסוכות שהם ספק, מ"מ בהמסובב בחגה"ש נעשה בו חומר וכח של ודאי יותר מהסיבה - פסח וסוכות עיי"ש.

ובהערות וביאורים (גליון מ"ז) אחו"ק תש"מ עמ' ו' עמדו בזה שדוגמאות אלו אינם אלא בדרבנן ומהו הראי' מזה שכן הוא גם בנוגע לקרבנות שזהו מדאורייתא? ובמכתב כללי ביום ד' פ' אמור פסח שני (תש"מ, נדפס בלקו"ש שם עמ' 508) ביאר בשוה"ג דקיימ"ל דאפילו גר שנתגייר חייב בפסח שני, אף שהסיבה לפסח שני הי' רק באלו שלא יכלו להקריב פ"ר וטענו "למה נגרע" וא"כ מה זה שייך לגר, והוסיף ע"ז הרבי: "וגם זה דוגמא מן התורה שהמסובב גדול מהסיבה".

ועי' גם בשו"ת 'אבני חפץ' סי' סא (להג"ר אהרן לעווין ז"ל אבד"ק רישא) שהאריך בענין זה אם מסובב יכולה להיות עדיף מהסיבה, ומביא הסתירה שיש בין דברי הגמ' בקידושין לג, ב, ובין הגמ' מכות כב, ב, דבקידושין שם איבעיא להו אם לעמוד מפני ס"ת, ודרשו ק"ו אם מפני לומדיה עומדין מפני' לא כל שכן, ומשמע דס"ת גדול במעלה מת"ח, ובמכות שם אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, אלמא דת"ח גדול במעלה מס"ת? ומבאר דשתי גמרות אלו נחלקו אם אפשר שהמסובב יהי' גדול יותר מהסיבה, דהת"ח הוא בבחי' מסובב לגבי הס"ת שהוא הסיבה, שהרי כל כחו של הת"ח הוא התורה שלמד, והגמ' קידושין סב"ל דלא יתכן שהמסובב יהי' גדול מהסיבה ולכן סב"ל דס"ת גדול מת"ח, אבל רבא במכות סב"ל דשפיר יתכן שהמסובב יהי' גדול יותר, ולכן סב"ל דת"ח עדיף, וממשיך להביא דרבא לשיטתי' קאי בכ"מ, גם הביא מעוד מקומות בהלכה (בדיני קדשים ובדיני טהרות) שמסובב יכול להיות גדול יותר מהסיבה ואכמ"ל.

דלפי"ז אפ"ל דאה"נ שהסיבה לכל החג דסוכות היא המצוה דישיבה בסוכה כפי שנת', אבל י"ל שבתור מסובב נעשים שבעת ימים אלו לימי יו"ט גם מצד עצמם באיסור עשיית מלאכה והקרבת קרבנות וכו', ולכן גם במדבר קיימו חג הסוכות בהקרבת קרבנות ואיסור עשיית מלאכה וכו' אף שעדיין לא קיימו מצות ישיבה בסוכה.

ויש להוסיף גם בנוגע למצות ד' מינים, שבשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל ועוד בכ"מ הביאו מ"ש הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פמ"ג שביאר טעם הציווי בלקיחת ד' מינים "מפני שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר לא הי' מקום זרע ותאנה ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות . . ואלו הד"מ הם אשר קיבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והי' כל אדם יכול למצאם וכו'", וממ"ש שהם שמחה בצאתם מן המדבר וכו', משמע דבמדבר עצמו לא נתחייבו במצוה זו, וכ"כ במנורת המאור נר ג' כלל ד' ועוד, וראה גם בס' נר למאה - חגה"ש עמ' לו, ובס' נוי סוכה שם, וראה גם בשו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' יא.

אבל ידוע מה שאמר אדה"ז דכשציווה הקב"ה "ולקחתם לכם" לקחו שלוחים הושיבום על ענן והם הביאו אתרוגים מקאלאבריא (ספר המנהגים עמ' 65) דמשמע מזה לכאורה שאכן קיימו מצות ד' מינים במדבר.

ענני הכבוד עצמם היו הסכך

ובשו"ת בנין שלמה בהקדמה שני' לפ' ראה (טז, יג) (הובא גם בגליון הקודם) כתב בזה דבר חדש וז"ל: חג הסוכות תעשה לך מגרנך ומיקבך, לכאורה קשה, כיון דמהך קרא ילפינן דצריך לעשות הסכך מפסולת גורן ויקב היינו שיהי' גידולו מן הארץ א"כ הו"ל לאקדומיה הך קרא בפ' אמור, דהא דין עשיית הסוכה צריך להקדים קמי דין הישיבה, ומ"ש דנטרה התורה לאשמעינן דין זה עד פ' זו שנשנית בערבות מואב? . . ואולי י"ל דבדור המדבר ישבו תחת ענני הכבוד כל ימות השנה וענני הכבוד הי' סכך כשר דהוה גידולי הארץ כדכתיב ואד יעלה מן הארץ, וכדאיתא בסוכה י"א, וגם אינו מקבל טומאה ולא הוצרך לפרש כלל, דכיון דאמר בסוכות תשבו הרי פירוש דבסוכות קאי על ענני הכבוד וזהו דכתיב בסוכת בפת"ח, כלומר בסוכות שאתם יושבים כל השנה אתם מחוייבים לישב בחג הסוכות, רק דבשאר ימות השנה ה"ז רשות ואי בעי אכיל חוץ לענני הכבוד, אבל בימות החג צריך לישב ולאכול ולישן דוקא תחת ענני הכבוד, והדר אמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כשיכנסו לארץ ולכן דוקא במשנה תורה הוצרך לפרש להם דיעשו סוכה מדבר שגידולו מן הארץ דאז פסקו ענני הכבוד. עכ"ל.

דלפי דבריו יש מתרצים למה בפ' אמור כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים, ולא כתוב כלל אודות עשיית הסוכה, ורק בפ' ראה (טז, יג) כתיב "חג הסוכות תעשה לך וגו'", די"ל דבפ' אמור איירי גם אודות הזמן שהיו במדבר ושם קיימו מצות סוכה בדרך ממילא ע"י העננים, ואין כאן שום עשי', ורק בפ' ראה דאיירי כשיכנסו לארץ אמר תעשה לך ששם צריך עשיית סוכה, אלא דבפועל נקטינן לעיל שלא קיימו מצות סוכה כלל.

ענני הכבוד אם נחשב למחיצה

והנה במה שהובא לעיל בהשיחה, שבמדבר לא יכלו לקיים מצות סוכה כיון שהיו תחת ענני הכבוד והוה סוכה תחת סוכה, יש מקשים (ראה בס' נר למצוה שם שהביא הקושיא בשם הס' 'כתר תורה' ובס' נוי סוכה שם הביא מס' 'תורות העולות' וכן הקשה הת' החשוב וכו' יהודא הכהן שורפין) שהרי איתא בסוכה כג, א, כל סוכה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' לא שמה סוכה, וענני הכבוד לא היו עומדין ברוח מצוי' כדאיתא ביבמות עב, א, איתא שלא מלו במדבר משום שלא נשיב רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד, ורוח צפונית היא רוח מצוי' כמ"ש רש"י שם, וא"כ לא הוי כלל סוכה תחת סוכה?

ונראה לתרץ, דכיון שהענני הכבוד היו שם עפ"י ה' במטרה מיוחדת להגן עליהם מזרם וממטר וכו' והיו צריכים לכיסוי זה להפסיק שלא יהיו תחת השמים וכו', ובודאי ניחא להו בהפסק זה, הנה זה גופא פועל דנעשה ע"ז שם מחיצה וחוצץ להסוכה, ודוגמא לזה מצינו בהדין "אחשבי'" בביעור תרומה טמאה ביו"ט, דאף שאין בזה מלאכה מצ"ע, מ"מ מצוותו אחשביה דהוה מלאכה כמבואר ברש"י במתניתין ביצה כז, ב, ובכ"מ.

ובס' הרוקח סי' קעח כתב דאיתא בירושלמי בפרק ר"ע, בשבת ניתנה תורה לישראל [וקשה] ואמרינן במכילתא מקול הדיבור חזרו לאחוריהם י"ב מיל, הרי יצאו מתחומין? י"ל הואיל ועננין מקיפין אותם הוי כמחיצות בני אדם כאילו לא יצאו. עכ"ל, וכ"כ בס' פענח רזא פ' יתרו (ע' 228) שהקשה קושיא זו ותירץ: דמכיון שהוקפו בענני הכבוד הרי כאילו היו בחצר אחד, עכ"ל. ועי' גם בתשובות מהר"ם בר ברוך (ח"ב) סי' שצ וז"ל: אשר שאלת למ"ד בשבת ניתנה תורה לישראל האיך חזרו לאחריהן י"ב מילין? הא לא קשיא דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא מוקפין היו בענני הכבוד והוי כמחיצת בני אדם וכו', ואע"ג דעננים של עכשיו אינם נחשבים בממש, עננים שלהם שאני שהקיפן הקב"ה להגן מפני האומות ובכל מקום שהיו הולכים היו ענני כבוד עליהם וכו', עכ"ל. וזהו כנ"ל, וראה לקו"ש ח"ח עמ' 58 הערה 48* שביאר קושיא הנ"ל של הראשונים שהוא רק ממה שפרחה נשמתן מהדיבורים הקודמים להדיבור דזכור את יום השבת, קודם שבטל השבת דמרה דמהדיבורים שאח"כ לא קשה, עיי"ש.

ועי' גם בס' דורש לציון דרוש י"ג שחקר הנוב"י אם העננים היו מחיצות לענין שבת, ובשו"ת תורת חסד או"ח סי' לה האריך בזה, ובאבני נזר או"ח סי' רעח (אות יב) הקשה על הרוקח כנ"ל דכיון שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה, והרי איתא ביבמות (כנ"ל) דבמדבר לא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני הכבוד. עוד הקשה מהך דשבת ה, א, המעביד ארבע אמות ברה"ר מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר, ואי נימא דעננים חשובים מחיצה הרי גם במדבר הי' רה"ר מקורה, ועי' חי' חת"ס שבת ו, א, (ד"ה אך) שכתב דכיון שענני הכבוד נעשו לצורך בני אדם ונסתלקו לצורך בני אדם ה"ה כמחיצות בידי אדם, ועי' גם בשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח וחו"מ סי' קצ"א, וראה רשימות חוברת כ"ט בשיטת הרמב"ם בנוגע למדבר בזמן הזה ובזמן שהיו חונים במדבר, והמהר"ם שיק מצוה כ"ד אות ג' ביאר שיטתו דבזמן שהיו שרויין במדבר לא הי' רה"ר כיון שהיו מוקפין בעננים והוה כמוקפין במחיצה, ואין להאריך עוד.

איתא בספר השיחות תש"נ חלק א' (עמ' 23): "ע"פ האמור לעיל יש להוסיף ביאור והסבר במנהג ישראל [ראה אלף המגן למטה אפרים סי' תרד ס"ק לח ס' טעמי המנהגים ריש עמ' שכז ס' המנהגים חב"ד עמ' 58] שבערב יום הכיפורים מבקשים "לעקאח" (עוגת דבש וכיו"ב) ומקבלים אותו, וכפי שנהג כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו לחלק "לעקאח" ולברך ב"שנה טובה ומתוקה".

"מטעמי המנהג דבקשת לעקאח – בערב יוה"כ - "סימן" ו"סגולה" שבמשך השנה לא יצטרכו למתנת בשר ודם, שכן, גם אם יש קס"ד דנתינת לטענה דצד שכנגד שצ"ל מתנת בו"ד, יוצאים י"ח בבקשת לעקאח בערב יוהכ"פ, ועי"ז לא יצטרכו במשך השנה למתנת בו"ד, אלא כאו"א יקבל פרנסתו "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה", עד לאופן של עשירות בגשמיות ממש, עכ"ל – ע"ש באורך.

באוצר מנהגי חב"ד (עמ' קפא ואילך) מאריך בענין חלוקת "לעקאח", ומביא: ש"אמר הבעש"ט שחלוקת "לעקאח" הוא מנהג עתיק" (סל"ה שם), ע"ש.

באגרות קודש חלק י"ג (עמ' רפג) כותב כ"ק אדמו"ר זי"ע [להרה"ח וכו' ר' אוריאל צימר ע"ה]: "ולפלא שאין מזכיר ע"ד ביקורו אצל האנשים אודות דברנו בהנוגע להפצת המעיינות ע"י הנהגת לימוד החסידות באופן קבוע, כדרישת רבינו קביעות לא רק בזמן אלא גם קביעות בנפש . . ואף שכנראה חושש לסבר פנים בו יקבלוהו, תקוותי שלא אלמן ישראל ח"ו ובכמה מקומות יצליח במדה מסוימת, וע"ד לקיחת לקח בערב יום הקדוש הרי אם נגזר ח"ו שבאיזה ענין לא יקבלוהו בספ"י בתכלית השלימות, יה"ר שיצא ידי הגזר ע"י דבורו ע"ד לימוד פנימית התורה" וכו'. עכ"ל.

ונראה להביא מקור מנגלה להנ"ל ממ"ש בפסיקתא דרב כהנא (כט) ד"ה באספך מגרך ומיקבך (דברים טז, יג): "אמר ר' אלעזר בר מריום למה עושים אנו סוכה אחר יום הכיפורים לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם, וביום הכיפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כן הן עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנאמר חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל ושם תנצלי ושם יגאלך ה' מכל אויבך (מיכה ד, י). עכ"ל.