בהתוועדות ט"ו בשבט תשמ"ח ('ספר השיחות - תשמ"ח' ח"א ע' 249 ואילך) עורר כ"ק אדמו"ר אודות השתדלות והוספה בשטח של הוצאה לאור בקובצי חידושי תורה, וכהקדמה הדגיש שזהו "הנתינת-כח ד"ראש השנה לאיל" ללימוד התורה מתוך תענוג ...".

גם בליל חמשה עשר בשבט דשנת תשד"מ ('התוועויות תשד"מ' ח"ב ע' 917 ואילך) בהמשך להמדובר אודות ענין ד"אילן" - תלמידי חכמים שנמשלו לאילן - שתכליתו צמיחת הפירות וכו' הזכיר ועורר "פעם נוספת אודות הדפסת קובצי תורה וכיוצא-בזה, ענינים חדשים שצריכים להוציא-לאור מזמן לזמן ...".

יתכן והיה זה בהמשך לשיחת ט"ו בשבט תשל"א ('לקוטי שיחות' כרך וא"ו ע' 312) בענין "כיבוש" העולם ע"י לימוד התורה.

היה זה חידוש בכלל שהרבי יתוועד בט"ו בשבט כפי שהתבטא בעצמו בשבת הגדול תשל"א שלא מצינו הן אצל רבותינו נשיאינו.

ולהעיר שבספרי חסידות פולין מצינו שט"ו בשבט הוא זמן מיוחד לחידושי תורה, והתחדשות בתורה בכלל.

אבוהן דכולהו הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב (קדושת לוי ליקוטים לאבות דף ק"ח) שט"ו בשבט הוא הכנה לפסח, ופסח הוא הכנה למתן-תורה, נמצא כי חמשה עשר בשבט הוא הכנה למ"ת, כמו-כן מצינו שהתורה ניתנה בחודש סיון, ומשה רבינו אמר למשנה תורה בחודש שבט ("הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר").

ובשם בעל 'אגלי טל' הביא בשו"ת ארץ צבי (ח"ב דרוש א) שאחרי ט"ו בשבט הרגיש שינוי לטובה בחידושי תורה שלו, וזהו כי ביום זה יכולים לזכות להתחדשות בתורה כי האדם עץ השדה, וכן התורה נקראת עץ חיים, וביום זה עולה השרף באילנות ונכנסין בו המים ואין מים אלא תורה, ופירות האילן רומז על חידושי תורה שהם פירותיו של האדם.

הרבה מובא בענין זה בשם החידושי הרי"ם מגור (חידושי הרי"ם עה"ת עניני ט"ו בשבט ע' קט; ספר הזכות) שחודש שבט נקרא על שם שפט, כי בחודש הזה מגישים מן השמים חידושי תורה מה שהאדם יחדש בכל ימות השנה. ועוד, שהתחלת התגלות השפע של השנה הוא בט"ו בשבט, נפתחים בו מעיינות של ביאור התורה, ועיקר התגלות עומק התורה שנקראת עץ חיים זהו ביום ט"ו בשבט, אשר בחודש זה הואיל משה באר את התורה וגו', ולדורות נשאר זמן זה מסוגל לזכות לביאור עומק דברי תוה"ק.