תושב השכונה
בשיחת אחש"פ תשכ"א (תורת מנחם אות יא) מבאר הרבי שאף שבכללות הנה הד' כוסות הם כנגד מוחין דאימא (שיין הוא ענין הבינה והטעם) ומצה (שאין בה טעם) כנגד מוחין דאבא (חכמה – שלמעלה מהבנה והשגה), מ"מ בד' כוסות גופא חלוק כוס הראשון משאר הכוסות, שהוא בחי' מוחין דאבא, ולכן הוא הכוס שאומרים עליו קדוש (וראשית סימני הסדר "קדש" הוא כנגדו), דקדוש הוא בחי' החכמה שהוא קדוש ומובדל מבחי' הבינה וכו' כידוע.
וממשיך הרבי שכוס הא' הוא למעלה גם מהג' המצות (ומתיר – גם ע"פ נגלה – אכילת הג' מצות) כי כוס הא' הוא מגדלות דאבא (עד לגדלות שני דאבא) משא"כ המצות הם מקטנות דאבא.
ושוב ממשיך ומסיים הרבי: "והיינו, שבבינה גופא הרי"ז ענין שלמעלה מהבנה והשגה, והו"ע גילוי עתיק שבבינה, בחי' שער הנו"ן דבינה".
ולכאורה הדברים צריכים עוד באור כי קודם אומר הרבי שכוס הא' הוא בחי' מוחין דאבא ושוב אומר "והיינו שבבינה גופא וכו'".
וכדי להבין היטב דברי הרבי צריכים לעיין בפרע"ח שער חג המצות רפ"ב ואילך שמבאר שג' הכוסות האחרונות הם כנגד (ג') מוחין דאמא וכוס הא' הוא כנגד מוח החכמה דאמא. ובלשון הפרע"ח: "כוס הא' . . הוא מוח החכמה דאמא . . והנה כוס ראשון הוא של קידוש וכל קידוש הוא במוח חכמה, לכן כוס זה רמז בחכמה דאמא". ומובנים עכשיו היטב דברי הרבי וק"ל.
והי' כדאי שהמו"ל יציין בהערותיו לפרע"ח הנ"ל.
ומענין לענין באותו ענין הנה מבואר בפרע"ח (שם) שמצה (שלפני חצות) מורה על מוחין דקטנות, לחמא עניא וגלות מצרים (מצר-מי, ראה גם סה"מ תרנ"ה עמוד קמח), ואז, גם המדות (שהם תולדות המוחין) מתייתמים וחסר מהם האבא (חב"ד) והעולם נמצא במצב דלחם עוני ועבדות, ובליל הסדר נפעל היציאת מצרים שמחזירים (ובונים שוב) המוחין מקטנות לגדולות וזה נפעל ע"י הזווג והיחוד דאו"א, (וזה מרומז באכילת המצה ושתיית היין).
ויש לקשר זה עם המבואר בתורה אור – מגילת אסתר (ד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא עמוד 190) שההסתר פנים פועל הפרדה בין שם י-ה לשם ו-ה, בין אבא לאמא, וע"י היחוד שלהם הם ממשיכים אור וחיות להבן ומחיים הבן – ז"א.
כן יש לקשר זה עם דיוק לשון אדה"ז בסדורו (ע"פ המשנה בפסחים קטז, א ורש"י ורשב"ם שם( ש"מוזגין כוס ד' וכאן הבן שואל מה"1, די"ל הרמז בזה שנמשך "מ"ה" (חכמה) להבן, (מדות – ז"א), ויוצאים ממצב דלחמא עניא למצב של גאולה וחרות, וראה לקו"ת פ' ויקרא (ג, ד) בביאור דברי הגמ' (חגיגה ד, א) "איזהו שוטה המאבד מ"ה שנותנים לו עיי"ש באורך.
גם יש לומר: "כאן הב"ן שואל מ"ה" שנעשה יחוד מ"ה וב"ן ואין להאריך עוד.
1) ראה שיחת חה"פ התש"ג אות ה' (הובא בהגדתו של הרבי) שבסדורים הישנים הי' הנוסח "כאן הבן שואל מה" ועיי"ש עוד בהשיחה.
Download PDF