שליח כ"ק אדמו"ר - בעלוויו, וואשינגטון
באגרות קודש חי"ג עמ' רצב במכתב להרב זוין ע"ה כותב רבינו אודות נסיעת השלוחים הידועה בקיץ תשט"ז, ובתוך דבריו כותב: "מובן שנסיעתם נסתדרה שבכל מקום האפשרי יסעו דוקא באל על וכדרז"ל עה"פ קנה מיד עמיתך".
אף שממבט שטחי הדברים נראים כחלק מההודעה אודות הנסיעה לאה"ק, [ועובדה שלא מצאתיו מצויין במפתחות לאגרות קודש, וגם בלקו"ש שהודפס בו רק חלק זה מהמכתב (חלק כב עמ' 332), בכ"ז לא מצאתיו במפתח מארז"ל וכו', וכן לא נדפס בס' 'שערי הלכה ומנהג'], בכ"ז בעיון קצת נראה שלכאורה "הלכתא רברבא" מלמדנו כאן, ואכתוב הנראה לענ"ד, ואבקש מקוראי הגליון לחוות דעתם בזה.
א. "כדרז"ל עה"פ קנה מיד עמיתך" - הוא דברי התורת כהנים בפר' בהר (כה, יד): "תניא, מניין כשאתה מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך, ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך. מנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך", והובא גם בפירוש רש"י על התורה שם.
והנה ידוע שברמב"ם ושו"ע לא הוזכר דין זה, וכמצויין בכ"מ, (ראה שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קכט).
אבל לאידך מצינו בכמה מהפוסקים המפורסמים שהזכירו התו"כ כדבר פשוט, ומהם הרמ"א בשו"ת שלו סימן י - אודות ספר הרמב"ם שהדפיס מהר"ם מפאדוואה, וקם א' נגדו והדפיס ג"כ, וכותב הרמ"א: "מי שבשם ישראל יכונה לא יקנה שום ספר מיימוני החדשים רק מאותן היוצאים מתחת יד הגאון הנ"ל או באי כחו, והוא מארבעה טעמים".
ובתו"ד כ': "היסוד הגדול השלישי, הנה הוא במדרש תו"כ פרשת בהר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו', למדה תורה דאם באת לקנות קנה מיד עמיתך וכן למכירה. הנה הוא בהדיא מפורש, שאילו לא הי' הגאון הנ"ל רק כאחד מבני עמי הארץ זכה בדין, והדין עמו, כ"ש וק"ו עתה".
וכן התשב"ץ בשו"ת חלק ג סי' קנא: "שהרי למכור שוה בשוה מן הדין להקדים ישראל לעכו"ם, מדדרשי' בספרי [ספרא] כי תמכרו ממכר לעמיתך, כשאתה מוכר מכור לישראל חבירך. וכתבו רש"י ז"ל בפירוש החומש, ושם מרבה מטלטלין עם הקרקעות מדכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד".
ואאמו"ר שיחי' העירני שכן הוא בשו"ת מהרש"ם חלק ג סי' צד, שכותב: "ובכ"ז בודאי אם אפשר לקנות משל ישראל הרי קנה מיד עמיתך כתיב", ומציין לשו"ת הנ"ל.
ומדיוק לשון רבינו: "מובן שנסיעתם נסתדרה ... דוקא באל על", נראה שרבינו נוקטו כדבר הפשוט שכ"ה להלכה. ואף שכנ"ל לא הוזכר בשו"ע.
וזהו לא כפי' ה'קרבן אהרן' על התו"כ שם שכתב שזהו רק לעצה טובה בעלמא שיסחור תמיד עם ישראל, ואינו חיוב מדינא כלל, עיי"ש. וראה ג"כ בפירוש 'תורה תמימה' על הפסוק כאן אות פג שכ' ביחס לדברי התו"כ: דבר פשוט הוא דאיירי בעובדי אלילים בימים הקדמונים שלא היו מאמינים ביחוד השם, ומרוב פראותם נדמו לפרצי חיות והיו מזיקים לחברת האדם וקניניו ולישוב העולם וסדרו. ומפרש, ש"עמיתך" הוא - שיש לו כמוך דינים ומשפטים ישרים בין אדם לחבירו, וזהו אפי' נכרי, עיי"ש עוד, [ולתו"ד יש להעיר מהמבואר בלקו"ש ח"כ עמ' 162 ובהערות, ואכ"מ].
אבל דברי רבינו לכאורה ברור מללו שדרשת התו"כ כן הוא למעשה.
ב. ולהוסיף שבשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' קלד) דן בדין מומר, ובתו"ד כותב: "יש לעיין דכי תמכרו ממכר לעמיתך כר"מ, ועמיתך דרשינן עם שאתך בתורה ומצות, ומשמע וודאי דאין מומר בכלל זה. ולענין אונאה דרשינן בפרק הזהב עם שאתך בתורה ומצוות ... משמע הא ליתא בזה ובזה מותר ואינו בכלל עמיתו ... אך מ"מ י"ל היינו לענין דינא שצריך להקדים עמיתך לקנות ממנו ולא מנכרי, כפרש"י בחומש כשיש דבר ליקח או לימכר תקנה מיד עמיתך ולא מנכרי, לענין זה יש לחלק דגם במומר הדין כן; אבל דיני קנינים אין לחלק לפע"ד, ועמיתך קאי רק אהך דרשא דקדימה, ועי' תשובת רמ"א סי' י ... אבל במקום שאין טעם וסברא רק גזירת הכתוב לא נ"ל לחלק בינו לישראל לענין קנינים".
מבואר מדברי החת"ס דבאינו שומר תומ"צ אינו נכלל בכלל 'עמיתך' לענין זה. אבל מדברי רבינו הנ"ל נראה מפורש שלא חילק בהכי, דכמדומני חברת 'אל על' לא היתה שייכת לשומרי תומ"צ בזמן ההוא. ובפשטות אנן נקטינן גם בזה, דזה שאינו שומר תומ"צ - לע"ע - הוא בגדר תינוק שנשבה, (ראה שו"ת בנין ציון סי' כג ובשוע"ר סוף הל' ריבית), ודינו כישראל לענין זה דיקדים בקניה ממנו, וכן במכירה הוא קודם, וכנ"ל.
ג. בפוסקים מבואר שקו"ט אם דין הנ"ל הוא גם במקום הפסד, וכמה הוא שיעור ההפסד בזה, ועוד, (כמה מ"מ בזה מצויינים בספר 'פרדס יוסף' עה"ת שמות כא, סוף פסוק ד). והיות שאינם ידועים לי הפרטים, אם בנסיעה ההיא - בתשט"ז - נסיעה ב'אל על' היתה ביוקר יותר מחברה של גויים, או לא, וכמובן שא"א לדייק ממכ' רבינו מבלי ידיעת הפרטים בזה, - ואולי לכשיתברר המציאות נוכל ללמוד גם בקשר לזה, אי"ה.
Download PDF