במכ' כ"ק אדמו"ר להרה"ג ר"י רייטפארט שליט"א (נדפס בכ"מ, וביניהם - אג"ק חכ"ג ע' קצד ואילך), שקו"ט בענין זה שנטל יאשיהו את הארון וגנזו, דלכאו' כיצד הותר לו להוציא את הארון מהמקום שבו עליו להיות ע"פ הציווי? ומתרץ, שכל המצוה בזה שהארון יהיה במקומו היא רק קודם בנין ביהמ"ק הא' והשראת השכינה בו, אבל אחר שכבר הובא הארון למקומו בביהמ"ק ושרתה בו שכינה באופן כזה שאינה בטילה לעולם - שוב אין מצוה בעשיית הארון ובעמידתו במקומו.

וז"ל: "מעשה יאשיהו מוכיח דקראי כפשוטם, דעשיית הארון והבאתו לקדש הקדשים הוא אך ורק כדי שיהיה "ונועדתי לך שם". ולאחרי שנעשה זה ובאופן ד"אינה בטילה" לעולם - שוב לא מצינו מצוה בעשיית הארון .. ולכן לא נמנית עשיית הארון במצות (לדורות) ולא הובאו דיני עשייתו, כי מאי דהוי הוי, ומזמן בנין ביהמ"ק הא' - אין כל ציווי בזה".

ואח"כ מוסיף עוד, וז"ל (הדגשתי כל פיסקא זו, אף שבמקור אינה מודגשת כלל):

"ובזה מתורץ ג"כ הא דבמלחמות פלשתים וכיו"ב לא גנזו הארון עד עבור המלחמה (וע"ד שעשה יאשיהו) -

וע"פ הנ"ל מובן, כי במשכן שילה וכו' - נטילת הארון ממקומו היתה מבטלת ה"ונועדתי לך שם", שהרי בנטילתו היה למשכן רק קדושת במה גדולה וכנ"ל (והטעם - מפני שהיתה רק דירת עראי) -

ורק שבמקום פקו"נ (מיתת אנשי בית שמש - ש"א ו, יט - ומיתת עוזה - ש"ב ו, ז) הותר שלא להחזיר הארון למשכן".

ולפום ריהטא, כל פיסקא זו צ"ע מתחילתה ועד סופה, כי יש בה כמה פרטים שחסרים ביאור ובהירות - ועל הסדר:

א) "ובזה מתורץ ג"כ הא דבמלחמות פלשתים וכיו"ב לא גנזו הארון (וע"ד שעשה יאשיהו)" -

1) מהיכן ילפינן שבאמת לא גנזו את הארון במלחמות פלשתים?

2) וגם את"ל שאכן לא גנזו - וכנראה מזה שלא הוזכר בשום מקום שגנזו - הרי אולי הטעם הוא פשוט משום שידעו שמקום המשכן היה בטוח גם בעת המלחמה, ולא חששו שהפלשתים יצליחו להיכנס לתוך המשכן ולקה"ק? וא"כ, מהי הקושיא מזה שלא גנזו כמו יאשיהו - הרי אצל יאשיהו היתה נבואה וכו' ע"ד הגלות והחורבן, משא"כ בזמן משכן שילה ידעו שהפלשתים לא יצליחו לעשות זאת, אם מחמת המציאות ואם מחמת קדושת הארון וכו' - ולכן לא חששו!

ובהערת המו"ל באג"ק שם כתבו: "והרי גם בזה היה מקום לדאגה שמא ישבוהו פלשתים, וכמו שהיה בפועל - ראה שמואל א, ד (ואילך)".

ובמחכ"ת הרי מ"ש הוא ממש ראיה לסתור:

המסופר שם בס' שמואל הוא לא שהפלשתים שבו את הארון מתוך מקומו שבקדש הקדשים, אלא אדרבה: בגלל שהוציאוהו ממקומו ונטלו אותו למלחמה - לכן הוא נשבה. וכמבואר בתוס' (עירובין סג, ב ד"ה כל זמן), ש"אותו לא היו רגילין להוליך למלחמה, כדכתיב בשילה מי יצילנו מיד האלקים האדירים האלה כי לא היתה כזאת מתמול שלשום, שלא היו רגילין להוליכו, ואז כשהוליכוהו לקה וגלה". וא"כ, מזה שכל שבייתו באה לו בגלל שהוציאוהו ממקומו, משמע שכל זמן שהיה בתוך מקומו בקה"ק שבשילה, לא היה מקום לחשש, - וכדמוכח מזה שכל שס"ט השנים שהי' בשילה, עם כל המלחמות וכו' שהיו בתקופה זו, לא גלה פעם אחת, מלבד כאשר הוציאוהו ממקומו! - וא"כ עדיין אי"מ מה ראי' אפשר להוכיח מזה שלא גנזו.

ב) "וע"פ הנ"ל מובן, כי במשכן שילה וכו' - נטילת הארון ממקומו היתה מבטלת ה"ונועדתי לך שם", שהרי בנטילתו היה למשכן רק קדושת במה גדולה וכנ"ל"-

1) אם כן, איך במשך נ"ב שנה, כל השנים שהיה המשכן בנוב וגבעון, לא דאגו להחזיר את הארון למקומו שבמשכן והמשכן היה במקום אחר, ולא קיימו את המצוה של "ונועדתי לך שם"!

2) מה פשר הלשון "במשכן שילה וכו'" - והרי במשכן שבנוב וגבעון מלכתחילה לא היה הארון במשכן! ולהעיר שבלקו"ש ח"ד ע' 1347 - שם נדפס מכ' זה בשינויים - נשתנה הלשון, וכתוב שם: "כי אז נטילת הארון ממקומו היתה מבטלת" וכו'. ואולי השינוי הוא מטעם זה.

ג) "ורק שבמקום פקו"נ (מיתת אנשי בית שמש - ש"א ו, יט - ומיתת עוזה - ש"ב ו, ז) הותר שלא להחזיר הארון למשכן" -

לפום ריהטא, מלים אלו אינן מובנות כלל:

איך אפשר להוכיח ממיתת אנשי בית שמש ומיתת עוזה ש"רק במקום פקו"נ הותר שלא להחזיר הארון למשכן" - והרי אדרבה, מפשט הכתובים בזה עולה להיפך, שבזמנים אלו מלכתחילה לא חשבו להביא את הארון למשכן, כי מקומו הקבוע היה במקום אחר מחוץ למשכן, והפקוח נפש גרם רק להעביר את זה למקום שלישי - שלכן, גם כאשר חלף המצב של פקו"נ, לא מיהרו להחזיר אותו למשכן, והביאו אותו למקומו הקבוע שמחוץ למשכן! - וא"כ, איך אפשר להוכיח מזה שלולי פקו"נ הארון צ"ל במשכן?!

ובפרטיות:

במיתת אנשי בית שמש המסופרת בש"א ו, יט ואילך - לא משמע כלל מפשט הכתובים (עכ"פ) שמיתת אנשי בית שמש היא שגרמה לזה שלא ישיבו את הארון אל מקומו במשכן. אדרבה: שם משמע כי מיתת אנשי בית שמש באה בגלל שלא נתנו מספיק כבוד לארון וכו' והארון הי' מגולה ולא במקומו - לכן הוא גרם למיתה. ובל' האברבנאל שם פסוק כ: "מי יוכל לעמוד לפניו, כי הארון בהיותו חוץ מהמשכן עושה מכת חרב והרג ואבדן".

ולכן, גם לאחר שעמד הארון בקרית יערים כ' שנה, ולא גרם למיתה כו' - עדיין לא החזירוהו למשכן. ומשמע להדיא, שבזמן זה הרי לא חשבו בכלל להביא את הארון אל מקומו במשכן, ואי"ז שייך לפקו"נ כלל. וא"כ, כל הסיפור הזה אין לו שום שייכות לכאו' לזה ש"רק במקום פקו"נ הותר שלא להחזיר הארון למשכן".

ועוד יותר מזה במיתת עוזה המסופרת בש"ב ו, ז ואילך - ששם ברור ומפורש שמיתת עוזה לא הפריעה להביא את הארון אל מקומו במשכן, כי גם לפני מיתת עוזה לא היה בתכניתו של דוד להביא את הארון אל המשכן, אלא שדוד הכין מקום בעיר דוד - והמשכן הי' אז בגבעון! - אל הארון, ובגלל פרץ עוזה הטה דוד את הארון אל בית עובד אדום הגיתי למשך ג' חדשים, ואז חזר דוד להביא את הארון אל עיר דוד.

ואיך אפשר להוכיח מכאן ש"רק במקום פקו"נ הותר שלא להחזיר הארון למשכן" - כאשר רואים כאן שאדרבה, עוד קודם המצב של פקו"נ, וגם לאחריו - עדיין נשאר הארון לא במשכן אלא בעיר דוד!

והנה כתבתי את הקושיות בזה בקיצור נמרץ, אבל מי שיעיין היטב בשמואל שם ובמפרשים יראה שלכאו' צע"ג - לפי פשט הכתובים והמפרשים. ואוי"ל שהיתה לכ"ק אדמו"ר שיטה מחודשת בביאור הכתובים. ובוודאי יעירו בזה וכו' ויתבארו דברי רבינו לאשורם.