בגליון העבר העירו בענין פירוש הפתגם מפי כ"ק אדמו"ר "ווי מ'פרעגט, אזוי ענטפערט מען" והביאו בזה ג' אפשרויות. והסיקו, שאופן הג' מתאים יותר.

ואופן זה הוא: שתשובת הרבי ניתנת בהתאם לאמיתיותה הנפשית של השאלה, שאינו דומה השואל בתמימות ובביטול, למי ששואל בהתחכמות; כך שהתשובה ניתנת לפי אופן השאלה, ואפשר שאינה משקפת את דעתו ורצונו האמיתיים של הרבי. ז"א, אם מחפש תשובה מסויימת, לא יקבלה אם אינה כפי רוח הרבי. והביאו ע"ז כמה דוגמאות.

ולהעיר, שמעתי מסבי הרה"ח ר' צ.ה. חיטריק שליט"א, מעשה שהיה:

חתונתו התקיימה בפורים קטן תשי"א והרבי היה בשעת הקבלת פנים, וכן סידר קידושין. הקב"פ התחילה באיחור, היות שחיכו לבואו של הרבי. בזמן שחיכו, שמו לב הנוכחים שהחתן צם, ושאלוהו ע"ז, מדוע הוא צם בפורים קטן, וענה שהרבי הורהו כן.

כשנכנס הרבי לאולם, מיד החלו כמה מהגדולים (ביניהם האדמו"ר מקופישניץ והרב צבי אייזנשטאט) לטעון לרבי, איך הורה לחתן לצום, הרי אין נוהגין כן. ענה הרבי "ווי מ'פרעגט אזוי ענטפערט מען. מ'האט בא מיר געפרעגט צי ס'כדאי פאסטן, האב איך געענטפערט אז ס'כדאי". (עי' ספר "מקדש ישראל" שי"ל ז"ע.)

ואולי יש לבאר דברי רבינו. שהרי החתן ידע דיש נוהגין שלא להתענות, אבל היה מוכן לצום באם היה צריך. ולכן שאל האם כדאי לעשות כן.

והרבי, בידעו שהחתן אכן מוכן לזה, ענה שכדאי. ז"א, היות שלא חיפש שום היתרים שלא לצום, הרי לפי תכונת נפשו, היה כדאי שיתענה. וד"ל.