בענין מה שהקשה הרה"ג ש. שי' הבר בגליון העבר במה שהובא בלקו"ת אחרי כח, א: "וכל עסק רשב"י הי' בנגלה כ"ד קושיות וכ"ד פירוקים וגם בכל פרק מפרקי המסכתות שבש"ס נזכר ר"ש ואפי' בכלאים ובנגעים ובעוקצין", - דלכאו' מצינו כו"כ פרקים טובא שלא נזכר ר"ש. הנה, למרות שאין בידי תשובה ניצחת לזה, אעיר מכמה ענינים לשדי בי' נרגא, ויופחת עכ"פ מנין הפרקים בו אינו מובא.

מצינו כלל בל' המשנה דלפעמים דעת יחיד יובא במשנה בל' "וחכמים אומרים" (רמב"ם בהקדמה לפיה"מ, [הוצאות לעם ע' צט]. 'דרכי המשנה וכללותיה' לר"י חאגיז [נדפס בהקדמה לסדר זרעים] בסוף כלליו, וכסיוע לדבריו הביא דוגמא מדעת ר' שמעון(!) שנשנה בל' חכמים. 'דרכי המשנה' ע' 292. אבל ראה ד"ש כללי הש"ס אות שי [שד"ח ח"י ע' 4324] דעה שונה מהנ"ל). לפ"ז אולי יש לומר, שבכמה מקומות במשנה, הובאה שיטת ר"ש. מובן שבעיון הראוי ניוכח שבהרבה מקומות לא נוכל לומר כן, אי משום ששיטת ה"וחכ"א" היא בר-פלוגתא של תנאים אחרים באותה משנה, שאינם בני דורו של ר"ש (כגון: כתובות פי"ג, שחנן ואדמון היו לפני דורו של ר"ש), אי משום ששיטת ה"וחכ"א" היא בעליל בניגוד לדעת ר"ש (כגון: ערלה פ"ג מ"א: חכ"א שערלה יעלה במאתים וא', ובתוספתא תרומות פ"ה מ"י - דעת ר"ש שבמאתיים יספיק).

עוד ענין בזה, בענין חלוקת המסכתות והפרקים, ואופן סידור הפרקים וכו', רבו הדעות והגירסאות. הרמב"ם, לדוגמא, בהקדמתו לפיה"מ, הביא שמותם של 91 תנאים בלבד הזכורים במשנה. וידוע שמספרם גדול מהנ"ל פי כמה. וראה עוד ב'יסוד המשנה ועריכתה' ע' כט ואילך. וכן לא על כל מסכתא יש עליו גמ' ותוספתא שהגיעו לידינו. והאריך ופירט בזה בפתיחה לירושלמי (זרעים) בספר 'חומות ירושלים' דף ב, [ושם הוכיח, שהגמ' לקדשים ירושלמי שלא זכינו לראותו נאבד זה לא כבר, כי עוד הי' לעיני בעל הערוך, הרמב"ם והראב"ד והתשב"ץ והרוקח וכדומה להרבה ראשונים]. ונהי דאין בזה להציע שכוונת אדה"ז לחלקים בש"ס ותוספתא שלא הגיעו לידינו [וכדמצינו בכו"כ מקומות בשולחנו בו הקיל בהלכה מפני שלא הוזכר בתלמוד, או"ח לב, לז, ועוד], אבל מאידך באותה שורה (בלקו"ת) עצמה כותב שעסקו הי' בכ"ד קושיות וכ"ד פירוקים, ובספרים שלפנינו אינם. והרי זה כהרי זה.

ועוד ענין, בשמות המובאים במשנה נשתבשו לפעמים הגירסאות, וכגון בחלה פ"ד מ"ד הובא ר' ישמעאל, ובכת"י מינכן אינו אלא ר' שמעון. וראיתי ב'דרכי משנה' דף 23 שהביא עוד מקומות כאלו.

במה שהסביר כ"ק אדמו"ר הא דנקט "כלים נגעים ועוקצין", וב"עוקצין" חידש משום שלימודו אינו מצוי, - להעיר מתענית כד, ב: "ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא".