באגרות קודש חכ"ד ע' שנ"ה בקשר ליום ה' תמוז (נדפס גם בלקו"ש ח"ח ע' 337, ובגליון הקודם ע' 129 צולם גוכי"ק) כתב וזלה"ק: בזח"ב (פב,ב) על הכתוב (יחזקאל א,א) ברביעי בחמישי לחודש ואני בתוך הגולה גו' נפתחו השמים ואראה מראות אלקים: זה העם לא הי' אמאי אתגלי שכינתא תמן, אי תימא בגיניהון דישראל כו' אלא הכי תאנא אי לאו דאתגלי לא הוו ידעין, וראה מו"ק (כה,א). וכמדומה שאף שהאריך הרמב"ם בענין הנבואה ופרטי', לא הזכיר התנאי שצ"ל בארץ ישראל דוקא (התחלתה עכ"פ) - ומסתימת לשונו בהל' יסוה"ת (פ"ז ה"א) משמע דלא ס"ל תנאי זה. והוא כדעת הזהר כאן (וגם במו"ק יל"פ דרק בבל - כשדים ממעט ~ וכקושיית הזהר וכדיוק הל' בבל גרמה. ופרש"י במו"ק ~ הוא ע"פ דעת זח"א קמא, רע"א. ואולי יש לתווך -בדוחק קצת- בין ב' הדעות ע"פ זח"א קסו,א). וראה ג"כ זח"א פה,א. קמט,א. רכב,ב. רמ, סע"ב. זח"ב ח,א. ז"ח ויצא כח, סע"ד. ואכ"מ. עכלה"ק.

ג' דעות במכילתא

הנה מבואר בזה דסב"ל להרבי [בפשטות בלי התיווך] שבזהר ישנם ב' שיטות אם יש נבואה בחו"ל, דבח"ב פ' יתרו פב,ב, סב"ל שנבואה היא גם בחו"ל, וזהו שיטת הרמב"ם שלא הזכיר תנאי זה, משא"כ שאר המקומות שבזהר (שצויינו לעיל) סב"ל דליכא נבואה בחו"ל, וזהו דעת רש"י במו"ק שם.

והנה במכילתא ריש פ' בא איתא: עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. אם תאמר דן אנכי מן הנביאים שנדבר עמהם בחוץ לארץ, אע"פ שנדבר עמהם בחו"ל לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות, שנאמר כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו'. כה אמר א' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם (ירמי' לא, טו-טז), ואע"פ שנדבר עמהם בחו"ל ובזכות אבות לא נדבר עמהם אלא במקום טהור של מים, שנאמר ואני הייתי על אובל אולי (דניאל ח,ב) ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל (שם י,ד). ואומר, הי' הי' דבר ה' אל יחזקאל וגו' על נהר כבר (יחזקאל שם).

ויש אומרים נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחו"ל שנאמר הי' הי' דבר ה', הי' שנדבר עמו בארץ הי' שנדבר עמו בחו"ל.

ר' אלעזר בר צדוק אומר, הרי הוא אומר קום צא אל הבקעה (יחזקאל ג,כב) מגיד שהבקעה כשרה.

הרי מבואר במכילתא שיש בענין זה אם יש נבואה בחו"ל ג' דעות: דעה הא' סב"ל דלאחר שנבחרה א"י שוב ליכא נבואה בחו"ל ושאני דניאל ויחזקאל שהי' בזכות אבות, ואף לזה בעינן מקום טהור של מים דוקא, דעה הב' סב"ל שאם הי' נביא מקודם בא"י שוב אפשר לו להתנבא גם בחו"ל, (וראה גם מאירי בהפתיחה לפרקי אבות בדעה זו). ודעה הג' דר' אלעזר בר צדוק סב"ל דבאמת גם חו"ל מצ"ע כשרה לנבואה, אלא דלפועל טומאת המקום גורם שלא תשרה שם השכינה, משא"כ בבקעה שאינה מקום ישוב בני אדם ולא נטמא אוירה שפיר שייך שם נבואה.

והנה בזהר שם (דפ' יתרו) לאחר שביאר דנבואת יחזקאל הי' בכדי להראות חביבותם של ישראל דשכינה עמהם אף בגלות, ממשיך: "והא דאתגלייא מה כתיב על נהר כבר על מייא באתר דלא יסאב ולא שריא מסאבותא, וההוא נהרא הוה חד מארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן דכתיב על נהר כבר מאי כבר דכבר הוה מאתר דשכינתא שריא עלוי, וכתיב ותהי עליו שם יד ה' שם ולא באתר אחרא", ולכאורה לפי"ז משמע דסב"ל להזהר כאן דבאמת ליכא נבואה בחו"ל והכא שאני שהיתה סיבה מיוחדת בשביל ישראל שידעו חביבותא דחביב להו הקב"ה בגלות (ע"ד הענין דזכות אבות שבדעה הא' במכילתא) וכמ"ש בזהר פ' לך (פה,א) לגבי נבואת יחזקאל: "ותמן אתגלייא שכינתא לפום שעתא דאצטרכי לה ישראל לפום צערייהו, אבל בזמנא אחרא לא אתגלייא" וגם זה עצמו הוא רק אצל מים שכבר שרה שם השכינה ולא במקום אחר, וא"כ צריך ביאור דמהיכי תיתי לומר דהזהר כאן סב"ל בשיטה אחרת משאר המקומות וסב"ל שיש נבואה גם בחו"ל? עוד צריך ביאור דלמה אי אפשר לומר דדעת הרמב"ם הוא כדעת ר"א בר צדוק במכילתא?

ביאור ראיית הרבי בשיטת הזהר

והפי' בזה הוא, דדייק הרבי דכיון שכל קושיית הזהר כאן הוא רק משום ד"ארץ כשדים זה העם" (ישעי' כג, יג) לא הי' ואמאי אתגלי וכו'? מוכח מזה דאם הי' הנבואה במקום אחר בחו"ל לא הי' לו שום קושיא, נמצא דסב"ל להזהר כאן דכל מקום בחו"ל שפיר ראוי לנבואה, ורק בכשדים לא שייך, וע"ז תירץ הזהר דאפילו בכשדים הי' נבואה משום חיבתן של ישראל, וממשיך [בנוגע לכשדים] שהי' צריך הנבואה להיות אצל מים דוקא וששם כבר שרה השכינה מקודם, ולפ"ז נמצא שבשאר המקומות בחו"ל ליכא אפילו תנאי זה, ומ"ש בזהר בשאר המקומות (וראה גם בח"ב קע,ב) דשכינתא לא שריא לבר מארעא דישראל, ה"ז שיטה אחרת, וממילא א"ש שיטת הרמב"ם שלא הזכיר שום תנאי לגבי חו"ל. וזהו גם מה דממשיך בהמכתב די"ל שזהו גם שיטת הבבלי דיש לפרש דממעט רק בבל וכשדים מנבואה ולא מקום אחר שבחו"ל.

משא"כ המכילתא הרי סב"ל בהדיא דמשנבחרה א"י יצאו כל הארצות לדברות, ואפילו לדעת ר"א בן צדוק הנ"ל, הרי לשונו הוא "שהבקעה כשרה" אבל מקום ישוב בחו"ל אינו כשר, א"כ אכתי הי' לו להרמב"ם להזכיר תנאי זה, משא"כ לפי הזהר דכאן יוצא דבחו"ל סתם ליכא תנאי כלל.

וברש"י במו"ק שם פי' ב' פירושים, הא' דאצל יחזקאל הי' זה ענין חד פעמי, הב' דכיון שכבר נתנבא בא"י לכן יכול להתנבא אח"כ גם בחו"ל עיי"ש, וביאר הרבי שזהו עפ"י הזהר ח"א קמא רע"א דלא שריא שכינתא לבר מארעא קדישא, ולכאורה י"ל גם שפי' הראשון ברש"י הוא עפ"י דעה הא' שבמכילתא, (אלא דבמכילתא הזכיר גם מהך דדניאל) ופי' השני שברש"י הוא כדעה הב' במכילתא כנ"ל.

למה ברח יונה מא"י

ואכתי יל"ע בזה, דאיך אפ"ל דהזהר כאן סב"ל שיש נבואה גם בחו"ל, הרי המכילתא מביא ראי' שאין השכינה נגלית בחו"ל שנאמר ויקם יונה לברוח תרשישה וגו' דאמר יונה אלך בחו"ל מקום שאין השכינה שורה ונגלית, וא"כ איך יתרץ הזהר ראי' זו?

וביותר יוקשה שהרי בזהר גופא בכ"מ ביאר כהמכילתא לגבי יונה עצמו, והוא בפ' לך (פה,א שצויין בהמכתב) דמבאר שלכן ברח יונה מא"י לחו"ל שלא יתגלה לו הנבואה דלא תשרי עליו שכינה, וכן הוא בפ' חיי שרה (קכא,א), ופ' תרומה כנ"ל, וא"כ איך יבאר הזהר כאן הך דיונה?

ולכאורה הי' אפ"ל בזה עפ"י מה שהקשו המפרשים, דלפי הדעה שבמכילתא דאם כבר התחיל נבואתו בא"י שוב יכול לנבא אח"כ גם בחו"ל, א"כ מה הי' טעמו של יונה שברח לחו"ל הרי כבר התחיל נבואתו בא"י? וכתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תתמ"ב) וז"ל: אלא העונש הי' מפני שברח וטעה בחושבו שלא תחול עליו הנבואה בחו"ל, וליתא דלא אמרינן הכי אלא בתחילת הנבואה אינו שורה בחו"ל, אבל אם קבל כבר הנבואה בא"י אפשר שתחול עליו גם בחו"ל וכו' עכ"ל, ולפי"ז נימא עד"ז לפי דעת הזהר הכא שיונה טעה וחשב דליכא נבואה בחו"ל אף שבאמת אינו כן, (וראה הלשון באוצר הגאונים סנהדרין פט,ב: "יען כי הוא האמין לנכון כי הנבואה אמנם תושפע על הנביאים רק בארץ ישראל").

אבל מובן דאי אפשר לומר כן, כי לפי דעה זו בזהר שהנבואה היא גם בחו"ל קשה לומר שטעה בדבר גדול כזה, וראה צפע"נ על התורה פ' שופטים בביאור סברתו של יונה לברוח לחו"ל. (מובא גם בס' מרגליות הים סנהדרין פט,ב).

ויש לומר בזה עפ"י מ"ש בביאור הרד"ל בפרקי דר"א פ"י אות י"ב לפי הגירסא בפדר"א שם דאמר יונה: "הריני בורח לים למקום שלא נאמר כבודו שם" (וכן הוא הגירסא בתנחומא) ולא קאמר משום "חוץ לארץ" אלא משום "ים", ומבאר דבפדר"א סב"ל דכיון שכבר התחיל נבואתו בא"י במילא בודאי ידע יונה שלא יועיל לו בריחתו לחו"ל כיון דודאי יוכל לנבאות בחו"ל ולכן גרס "לים", ומבאר שח"ו לא טעה יונה שאין ממשלתו בים אלא כבודו וגילוי שכינתו בעולם על נביאיו הוא שחשב יונה שכיון שלא נמצא כבודו כתוב בים לא יהי' אליו גילוי שכינה שם, ומפני שהים הוא מקום הסט"א ודינין קשין וכמ"ש לעיל פ"ט אות י"ט, (ואף שבמכילתא שם אמרו שהמים מקום טהור לנבואה בחו"ל, זה ע"י נהר דהנהרות עצמן ברוכים הם משא"כ הים), ומוסיף דצ"ל שיונה לא בים לבדו הי' חושב שלא נאמר כבודו שם אלא גם בכל איי הים וכרכיו חשב שכים הם, שהרי אמר להלן שהי' רוצה לבא עמהם לאיי תרשישה, גם א"א שהי' דעת יונה שיהי' תמיד על הים ולא יצא ביבשה עיי"ש. (וראה רשימות חוברת כ"ו אודות כרכי הים) ובפ"ט שם מביא שכן איתא בזהר פ' נשא קכה,א, ובראשית יט,א, ופ' ויקרא יט,ב, ופ' אחרי עו,ב, שבים מקום משכן הסט"א עיי"ש. ולפי"ז יש לתרץ שהזהר דפ' יתרו דסב"ל שישנה לנבואה בחו"ל כנ"ל יפרש טעמו של בריחת יונה לא משום חו"ל אלא משום ים וכו' שחשב ששם לא יהי' אליו גילוי השכינה כנ"ל.

עוד י"ל כמ"ש בהר אפרים על המכילתא שם, שגם הוא הקשה דלפי דעה הב' במכילתא דאם תחילת נבואתו היתה בא"י ישרה עליו נבואה אח"כ גם בחו"ל, א"כ מה הי' טעמו של יונה שברח לחו"ל? ומתרץ דמ"מ אין הנבואה תדירא שם כמו בא"י ובמילא חשב דשם לא תתיחד עליו הנבואה עיי"ש, וא"כ אפ"ל כן גם לפי הזהר דכאן דאף שישנה נבואה בחו"ל מ"מ אינו כ"כ תדיר כבא"י וחשב יונה שזה יועיל לו.

השמטת הרמב"ם דאין נבואה בחו"ל

ויש להעיר עוד מלקו"ש חי"ד פ' שופטים ב' סעי' ג', שתירץ הא שלא הביא הרמב"ם בהל' יסוה"ת שאין נבואה משמתו נביאים האחרונים, משום שאין הפירוש שנפסק אז גילוי הנבואה באופן של גזרה מלמעלה, אלא הטעם הוא דלפועל ליכא בני אדם הראויים לקבלת הנבואה עיי"ש, ולפי"ז לכאורה יש לתרץ גם הכא הא שלא הביא הרמב"ם דאין נבואה בחו"ל משום דסב"ל שאין הפירוש שיש גזרה מלמעלה דאין נבואה בחו"ל אלא משום דבחו"ל שיש שם טומאה וכו' אין המקום ראוי לקבלת נבואה, (וע"ד דעת ר"א בר צדוק דסב"ל דבבקעה בחו"ל שאינה מקום ישוב אכן יש שם נבואה כנ"ל) ולכן לא הביאו הרמב"ם, ועי' גם בפי' הרמב"ן (שופטים יח,טו) עה"פ נביא מקרבך מאחיך וגו' שכתב: "טעם מקרבך לרמוז שאין נבואה אלא בא"י וכו'", דממ"ש "לרמוז" משמע דסב"ל דאין זה דין גמור בדרך גזירה, אלא דבפועל ליכא נבואה בחו"ל דאין המקום ראוי.

ומ"ש בהמכתב: "ואולי יש לתווך -בדוחק קצת- בין ב' הדעות ע"פ זח"א קסו,א", הנה בזהר שם פ' וישלח מבואר דהא דשכינתא לא שריא אלא בארעא קדישא ה"ז רק בכדי "לינקא מנה, אבל לאגנא שריא" (אינה שורה בשביל להניק ממנה אבל להגן שורה), ולפי"ז לכאורה כוונת הרבי הוא דהא דסב"ל להזהר בכ"מ דליכא נבואה בחו"ל איירי באופן דלינקא מנה, אבל בפ' יתרו איירי בנבואה שהיא להגנה, ובזה לכו"ע יש נבואה בחו"ל, ולכן כל קושייתו שם הוא משום בבל דאפילו להגנה לא. (ואי נימא כן לא קשה מיונה דחשב דכיון שאינה להגנת ישראל לכן לא יהי' לו נבואה בחו"ל).

אבל לכאורה הרי בפ' יתרו איירי בנבואת יחזקאל, ולמה סב"ל להזהר שהי' בשביל הגנה שלכן הקשה רק משום בבל, ואולי י"ל משום שכבר כתב בפ' לך (פה,א) דנבואת יחזקאל הי' בשביל צערייהו דישראל, ואפ"ל דזה דומה להגנה, ולכן מצד חו"ל לא הקשה כלום, וכל הקושיא הוא רק מצד בבל, ומתרץ דאפילו בבבל הי' נבואה בכדי להודיע חיבתו לישראל וכו' (ואפ"ל שהוא גם כמו צערייהו דישראל), אלא ששם בבבל יש תנאי דבעינן הנבואה אצל מים דוקא, וששם כבר שרה השכינה מקודם, ויל"ע בזה עוד.