באג"ק חי"ז עמ' רסה כותב כ"ק אדמו"ר: נזדמנה לידי שנה זו שאלת אחד שעבר קו התאריך באמצע ימי הספירה ובמילא ניתוסף לו יום במספרו, ונסתפק בהנוגע למנין ולברכה - במשך ימות הספירה לאחרי עברו קו התאריך.

ולפע"ד נראה בהנוגע למנינו ולברכה, שאף שאין ספק שצריך להמשיך דוקא בספירתו שלו, שהרי מופרך לכפול ספירה אחת פעמים, ויכול ג"כ לברך, הנה מהיות טוב אל וכו' - וישמע הברכה מאחד שבכאן ויכוין לצאת בה [שהרי הברכה היא על עצם המצוה, ולא על מספר ימים, שלכן אין סתירה במה שלהמברך הוא יום ל' ולהשומע ל"א ימים]. עכ"ל.

ומבו' בזה שהברכה על ספיה"ע אינו ברכה על ספירה פרטית שסופר היום, ואינו שייך למספר היום כלל, אלא הברכה הוא על כללות מצות ספירת העומר. דעל מצות הספירה הוא דמברך, ולא על מצות ספירת יום זה.

והנה לכאו' מצינו מחלוקת הפוסקים בזה, דאם בירך על דעת לספור ד' ימים לעומר שהוא סבור שהיום יום ד' ולאחר שאמר הברכה נזכר שהיום יום ה', דדעת הט"ז (סי' תפט סק"ט, ומקורו בראבי"ה הוא בטור, וכ"כ בפסקי תוס' מנחות סו) שצריך לחזור ולברך דאין הברכה עולה לו, כיון שבירך כל הברכה ע"ד לספור בטעות. ולכאו' מוכח לפי"ז שאין הברכה על כללות מצות הספירה, אלא על ספירת יום זה הוא דמברך.

ואמנם רוב האחרונים ס"ל שא"צ לחזור ולברך, אך לא מטעם שאין הברכה על ספירת יום זה, אלא משום דאין הברכה מעכב כיון דספה"ע מדרבנן וכו'*. ובשעה"צ אות מא הביא ממאמ"ר וח"י דהברכה אינו קאי על היום אלא הודאה לה' על עצם המצוה - והוא ממש כהמבואר באג"ק הנ"ל. וכדברים הללו כתב ג"כ בחי' הגרי"ז מנחות סו, שהק' איך אפשר לדמות הברכה דספה"ע לשאר ברכות הנהנין, הרי הברכה היא על מצות הספירה, ומאי נפק"מ על איזה יום הוא מברך הרי מצוה אחת היא, ושפיר יוצא בברכה סתם, עי"ש שנשאר בצ"ע.

ולהעיר מלשון אדה"ז בשו"ע סעי' יט דלכתחילה "לא יברך עד שיודע איזה יום הוא מהספירה כדי שידע על מה הוא מברך" ומשמע לכאו' שהברכה הוא על ספירת יום זה ולא על עצם מצות הספירה, שכדי לדעת על מה הוא מברך, צריך לדעת איזה יום הוא מהספירה, ולא מספיק שיודע מצות הספירה בכלל. ודו"ק. ויש ליישב ולהאריך בכ"ז עוד.