בקידושין (ג, ב) איתא: בכסף מנ"ל, ותו הא דתנן האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה, מנ"ל דמיקניא בכסף, וכסף דאבוה הוא, אמר רב יהודה א"ר דאמר קרא ויצאה חינם אין כסף, אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו אב. [ומקשה:] ואימא לדידה, [ומתרצת:] הכי השתא, אבי' מקבל קידושיה דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה, ואיהי שקלה כספא [בתמי]", [ומקשה:] ואימא הנ"מ קטנה דלית לה יד לקבל קידושין, אבל נערה דאית לה יד לקבל קידושין, תקדיש איהי נפשה ותשקול כספא". ואחר שקו"ט באה המסקנא שזהו אכן נלמד ממ"ש "ויצאה חינם אין כסף – אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, "ומסתברא דכי קא ממעט יציאה דכוותה קא ממעט" [ופרש"י: "ומה יציאת אמה העברי' אין כסף לאדון דנפקא מרשותי' קאמר קרא, אף מיעוט דיש כסף דקא דייק ליציאת אירוסין, יש כסף למי שיצאה הימנו קאמר, והיינו אב"].

והנה במסקנת הגמ' מבואר רק מהיכן ידעינן שהאב מקבל כסף הקידושין של בתו נערה, (שהרי הפסוק "ויצאה חינם אין כסף" איירי בנערה, ומשם נלמד ש"יש כסף לאדון אחר" שהוא האב), אבל לכאורה עדיין מנ"ל שהאב ג"כ מקבל הקידושין עצמם, ולא הבת.

וע"ז כתבו התוס' בכתובות (מו, ב, ד"ה יציאה) וז"ל: "והשתא כיון דשמעינן מהאי קרא דכספא דאבי' הוי, סברא הוא דאיהו נמי מקבל, דהשתא אבי' שקיל כסף קידושי' ואיהי תקדוש נפשה", ולכן מזה שידעינן שהאב מקבל הכסף ידעינן נמי, בדרך ממילא, שהאב מקבל הקידושין, כי אא"פ שהיא תקבל הקידושין והאב יקבל הכסף.

והנה, ידוע שישנם ב' אופנים איך ללמוד קושיית הגמ' "ואימא הנ"מ קטנה . . אבל נערה . . תקדיש איהי נפשה ותשקול כספא: א. כפי שרש"י (ד"ה ואימא) ותוס' (ד"ה ואימא ה"מ) לומדים כאן, וכ"ה בתוס' כתובות (שם), ב. כפי שלומדים התוס' כאן לקמן (בד"ה וכ"ת).

פי' הא' הוא שמהפסוק "ואת בתי נתתי לאיש הזה" יודעים רק שאב מקדש בתו קטנה ומקבל הכסף, וע"ז מקשה בגמ' שמנ"ל שגם בנערה האב מקדשה, והתירוץ הוא שמ"ויצאה חינם אין כסף" ידעינן שבנערה האב מקבל כסף הקידושין, ומזה פשוט שהוא גם מקבל הקידושין, כמ"ש התוס' בכתובות.

ופי' הב' הוא שמהפסוק "ואת בתי נתתי לאיש הזה" יודעים גם שהאב מקבל קידושי בתו נערה, ומקבל הכסף, וקושיית הגמ' היא במקרה שהנערה מקבלת בעצמה את הקידושין, מנ"ל שגם אז האב מקבל הכסף, והתירוץ הוא שמ"ויצאה חנם אין כסף" יודעים שהאב מקבל כסף קידושי בתו נערה (מבלי לחלק בין אם הוא קידשה או היא קידשה את עצמה).

ובמפרשים מבואר שלכאו' פי' הב' אינו מתאים לכו"ע. דלקמן (מג, ב) נחלקו ר' יוחנן ור"ל, שלדעת ר"י אין הנערה יכולה לקדש את עצמה, ולר"ל יכולה (עכ"פ לרבנן), וא"כ נמצא שקושיית הגמ' (מנ"ל שכשהנערה מקדשת עצמה האב מקבל הכסף) מתאים רק לשיטת ר"ל, משא"כ לר"י הרי אינה יכולה לקדש א"ע, ואיך אפשר להקשות שמנ"ל שכשהנערה עצמה מקבלת הקידושין האב מקבל הכסף.

ומבואר בזה, שמוכרח לומר שלר"י הקושיא היא (לאופן הב') באופן אחר קצת: מנ"ל הא גופא שהיא אינה יכולה לקדש א"ע, למה שלא תקדש א"ע וגם תקבל הכסף. והתירוץ הוא דמ"ויצאה חינם אין כסף" יודעים שהאב מקבל הכסף, ובדרך ממילא יודעים שהוא הוא המקדש, ולא הבת, וכסברת התוס' דכתובות דלעיל.

[ולפי פירושים אלו משתנה הפי' בלשון הגמ' "אבל נערה דאית לה יד לקבל קידושין תקדיש איהי נפשה ותשקול כספא", שלפי' הא' הכוונה היא שלנערה יש יד בכלל, והקושיא היא למה שלא תקבל היא הקידושין, שתקדש איהי נפשה, וגם תשקול היא עצמה את הכסף ולא האב, ומנ"ל שהאב כן יכול לקדשה. ולאופן הב' - אליבא דר"ל - הקושיה היא: דהיות ויש לה בפועל יד לקבל הקידושין, לכן כשהיא מקדישה נפשה למה שלא תשקול הכסף. ולר"י הקושיא היא, כפי שהוא לפי אופן הא', אלא אין הקושיא מנ"ל שהאב כן יכול לקבל קידושי' (כי זה יודעים – לאופן זה – מהכתוב "את בתי נתתי לאיש הזה), כ"א מנ"ל שאין הנערה עצמה יכולה לקבל קידושיה].

והנה איך שנלמד, נראה שר"ל לא ס"ל הך סברא של התוס' בכתובות (שאם האב מקבל הכסף פשוט שהוא מקבל הקידושין), שהרי לשיטתו, הנערה לפי האמת יכולה לקבל הקידושין, ומ"מ הכסף הולך להאב.

ובפשטות מבארים פלוגתתם בהקדים קושיית רעק"א על התוס' בכתובות. דלמה באמת אין לומר שהבת מקבלת הקידושין, והאב זוכה הכסף ממנה, כמי שזוכה כל מעשי ידי', והקוב"ש במסכתין (אות ג') מתרץ שאם אין הכסף שלה אז איך היא מקבלת הקידושין, שהרי כל ענין הקידושין הוא מה שקונה הכסף, ואאפ"ל שהנערה תקבל הקידושין, ולא תקנה הכסף כ"א האב.

ובפשטות בזה הוא דנחלקו: לר"י כן הוא, שאאפ"ל שהיא מקבלת הקידושין ללא קבלת הכסף, ור"ל ס"ל שאינו כן, היינו שאפ"ל שא' מקבל הקידושין ואחר קונה הכסף. והטעם ע"ז כפי שלומדים בפשטות: הנה זה תלוי בהגדר של זכיית האב במעשי ידי בתו, דאפשר לבארו בב' אופנים: א. מלכתחלה מעשי ידי' הוה שלה, וממנה ה"ז הולך לאבי'. ב. מעיקרא ה"ז של האב. דלאופן הא' הנה גם אם הכסף ילך להאב, אין הפי' שהיא לא קיבלה את הכסף, כ"א שהיא אכן קיבלה, ואח"כ ה"ז הולך להאב, ולכן אפ"ל שאף אם הכסף שייך לאבי', מ"מ יכולה היא לקבל הקידושין, וזוהי שיטת ר"ל.

[ואף שבפועל אין שום שיהוי זמן ביניהם כ"א בבת אחת בעת שהיא מקבלת הכסף ה"ז מיד נקנה להאב, מ"מ בהגיון ה"ז כאילו הוא נעשה בזה אחר זה, וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ (כריתות פ"ג) ה"נקודה נפלאה", שכל סיבה ומסובב – אף אם באים בב"א - נחשב זה כאילו באו בזה אחר זה. וכן בנדו"ד, דהיות שקנין האב הוא מסובב מקנין הבת, ה"ז כאילו שתחלה קונה הבת ואח"כ קנה האב].

משא"כ ר"י ס"ל כאופן הב', שמעולם לא נכנסה מעשי ידיה לרשות הבת, ולכן אם האב קונה הכסף ה"ז שמעולם לא קנתה היא הכסף, וזה אא"פ, וכנ"ל מהקו"ש, ולכן מזה שהאב מקבל הכסף ה"ז ראי' שאין היא מקבלת הקידושין*.

אמנם באמת יש לבאר מחלוקתם באופן אחר - ע"פ מה שמובא בלקו"ש חי"ט (עמ' 215) חקירת הרגצ'ובי בגדר כסף קידושין וז"ל: "אם העילה הוא הקנין ועי"ז מתקדשת, או להיפך העילה היא הקידושין ועי"ז היא קונה הדבר" – ז.א: האם הקידושין חלים עי"ז שהיא קונה הכסף, או להיפך: עי"ז שהיא מתקדשת הרי היא קונה הכסף, עכ"ל. ועיי"ש בלקו"ש שבזה מבאר החילוק בין אם ילפינן קדושי כסף מ"כי יקח איש אשה" או מ"ויצאה חינם אין כסף", עיי"ש ובהערות.

וי"ל שבזה תלוי מחלוקת ר"י ור"ל: דשניהם ס"ל שהמעשי ידיה שייך מעיקרא להאב, ומ"מ נחלקו, שר"י ס"ל שהעילה הוא הקנין ועי"ז מתקדשת, וא"כ אאפ"ל שתתקדש בלי שתקנה הכסף, כי הקידושין בא כמסובב מהקנין בכסף, ולכן לדעתו "סברא הוא דאיהו נמי מקבל, דהשתא אביה שקיל כסף קידושי' ואיהי תקדוש נפשה", משא"כ ר"ל ס"ל שהעילה היא הקידושין ועי"ז היא קונה הדבר, וא"כ אין קנין הכסף נוגע לעצם הקידושין, כי אינו אלא תוצאה, ולכן גם אם קנין הכסף נעשה לאדם שני, אי"ז מחסר שום דבר מעצם הקידושין, ולכן אין מוכרח שהכסף נקנה למי שקיבל הקידושין.

ועוד י"ל, ששניהם ס"ל כאופן הב' שהעילה הוא הקידושין ועי"ז מתקדשת, אלא שנחלקו האם תוצאה זו היא תוצאה מוכרחת לקיום הקידושין. כי באופן הב' גופא(שהעילה היא הקידושין) יש לבאר בב' אופנים: א. זהו רק סדר הדברים – שתחלה נעשה הקידושין ואח"כ קנין הכסף, אבל חשיבות שניהם שוה, ששניהם הם מעיקר ענין הקידושין. ז.א. שהקידושין חלים רק באם הכסף יוקנה למקבל הקידושין. ב. כן הוא בד"כ בפועל, שתחלה נעשה הקידושין, וכתוצאה מזה אחר הקידושין קונה הכסף, אבל לא שתוצאה זו, היא מעיקר גדר הקידושין, ואם מאיזה סיבה אין תוצאה זו הנה אין שום חסרון בהקידושין עצמם. ולפי"ז י"ל שר"י ס"ל כאופן הא', ולכן מוכרח מזה שהאב קונה הכסף - שגם הוא מקבל הקידושין, כי אא"פ שהנערה תקבל הקידושין בלי קנין הכסף. משא"כ ר"ל ס"ל כאופן הב', ובמילא לא איכפת לן אם אינה קונה הכסף, ואפ"ל שהיא מקבלת הקידושין והאב קונה הכסף.

ועי"ל, ששניהם ס"ל כהאופן שהעילה היא הקידושין, וגם ס"ל שקנין הכסף היא תוצאה מוכרחת, כי קנין הכסף הוא חלק מגדר הקידושין. ומ"מ בזה גופא נחלקו האם מוכרח שמקבל הקידושין עצמו הוא הוא שיקנה הכסף, או שרק מוכרח שהכסף יוקנה למישהו [ז.א. שמוכרח שע"י הקידושין יוצא כסף הקידושין מרשות המקדש לרשות אחר], אבל אין מוכרח שיוקנה דוקא למקבל הקידושין עצמו. (ויש להאריך בזה מכמה סוגיות לקמן דף ז-ח). דר"י ס"ל שמוכרח שמקבל הקידושין הוא הוא שיקנה הכסף, ולכן אא"פ שהיא תקבל הקידושין ואבי' יקנה הכסף, ור"ל ס"ל שרק מוכרח שמישהו יקנה הכסף, ולכן לא איכפת לן אם היא מקבלת הקידושין והאב קונה הכסף, כי סו"ס הקידושין גרמו שהכסף יצא מרשות המקדש לרשות אחר.