תלמיד בישיבה
בגיטין דף ה' ע"ב "אלא הכא בהא קמפליגי דמר סבר כיון דאשה כשירה להביא את הגט זימנין דמייתא ליה איתתא וסמכי עליה, ואידך אשה מידע ידעי ולא סמכי עלה".
והנה בב"ק דף ט"ו ע"א דורש על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" השווה הכתוב איש לאשה לכל בנין שבתורה ותוס' שם הקשה על זה שלכאורה לפניהם אייירי רק בכשרים לדון ואשה פסול לדון דתנן (בפ' בא סימן נדה דף מט ע"ב) כל הכשר לדון כשר להעיד ואשה פסולה להעיד ותירוץ די"ל דההיא דפרק בא סימן באיש איירי כלומר כל איש הכשר לדון כשר להעיד וכו' עיי"ש.
והקשה הרש"ש ע"ז וז"ל "ור"ל דלעולם אשה כשרה לדון, ונפלאתי דבגיטין דף ה' ע"ב אמרי זימנין דמייתא לייה איתתא וסמכיה עלה ר"ל דתצטרף להשנים להיותם ב"ד ע"ש הרי להדיא דפסולה לדון שוב מצאתי בחידושי הרשב"א דהיה לפניו הגירס' שם כיון דאשה כשרה להביא את גיטה זמנין וכו' וכן ברי"ף שם הגי' דלמא מייתא היא גטה וע"ש בר"ן וזהו כוונת התוס' שם במש"כ הג' ר"ת כו' ור"ל אפוקי מגי' הנ"ל ומעתיק לפי גיר' הלזו אין משום קושיא" עכ"ל.
ולכאורה יש ליישב הקושיא גם לפי גירס' התוס' (וכן לפי הרי"ף והרשב"א כיון שאע"פ שלא גרסינן כתוס' אבל עי' בר"ן על הרי"ף שיש לפרש כתוס' ע"ש) דהכא (בגיטין) איירי אם האשה יכול להצטרף להיות ב"ד והתם (בב"ק) איירי אם אשה כשרה לדון לפני עצמה.
והנה בשיעורי ר"ש סי' ע"ג ראיתי שתירץ תירוץ זה והקשה עליו שתי קושיות א) דבתוס' מייתי ראי' מדבורה (אע"פ שלפועל כתב התוס' דאין להביא ראי' משם דדלמא קיבלו עליהם משום השכינה) וא"כ קשה למ"ד בריש סנהדרין דמה"ת לעולם בעינן ג' ולדידיה ע"כ בדבורה דנה אם עוד ב' הרי חזינן דאשה כשירה גם להצטרף לבי"ד.
ב) דהא תוס' דנו שם אקרא ד"אשר תשים לפניהם" והרי האי קרא קאי אאלוקים דכתיבי בהאי פרשה והיינו ב"ד (דהיינו ג') וא"כ מוכח דהתוס' נסתפקו להכשיר אשה להצטרף לב"ד.
ולכאורה על קושיא הא' י"ל בפשטות שהרי ע' לקמן בגיטין דף פ"ח ע"ב בתוס' ד"ה ולא לפני הדיוטות וכו' שמביא שתי תירוצים אמאי אין להביא ראי' מדבורה שאשה כשרה לדון א) "דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים ב) א"נ שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה. וא"כ י"ל בפשטות שהמ"ד דסבר לעולם ג' אזל כתירוץ הא' (או י"ל כתירוץ בנדה שם שהיתה דנה ע"פ הדיבור).
וקושיא הב' לכאורה נמי לא קשה שע' שם בתוס' שהקשה וז"ל "א"ת בגיטין דרשינן לפניהם למעוטיה הדיוטות והכא דרשינן לרבות אשה וי"ל דהתם ממעט משום דלפניהם קאי אאלוקים דכתיב בקרא" "ר"ל וע' במהר"ם שם שכתב דיש לדקדק מה תירצו התוס' בזה מ"מ יש להקשות ואימא כולה קרא דלפניהם למומחים הוא דאתא ומנ"ל לרבויי אשה וי"ל דא"כ ה"ל לקראי למכתבי גבי אלקים ש"מ תרתי וכו' עכ"ל וא"כ שפיר י"ל דהכא איירי שלפניהם אינו בשייכות לאלקים ואיירי ברק אחד.
והנה המהרש"א הקשה על התוס' בגיטין דף פ"ח ע"ב שמביא שם עוד תירוץ לקושית התוס' וז"ל "ואומר ר"י דקרא משמע ליה דאיירי בכל ענין בין בדיינין בין בנדונין" עכ"ל, והקשה שאמאי לא הביא תוס' תירוץ זה בב"ק וע"ש מה שתירצו.
וי"ל דאין הקושיא של תוס' התם דומה לקושיא דהכא, דהנה כל המטרה של הגמרא בב"ק הוא להשוות אשה לאיש וא"כ אין לתרץ דיש חילוק בין דיינים לנידונין (עי' בלקו"ש ח"ג פ' משפטים ע' 901 וזלה"ק "ווארום דער פסוק רעדט דאך וועגן בעלי דינים (כאטש "לפניהם" מיינט לפני הדיינים, זיינן דאך אבער די משפטים פארבונדן מיט בעלי דינים)" עכלה"ק, משמע מזה שזה שאמרינן שאיירי בנידונין הוא גם בשיטות שאיירי בלפניהם ולא רק בשעת שהם שתי דברים נפרדים) משא"כ הכא המטרה בגמרא (והתוס') היא דלפניהם איירי בכשרים (ולא לפני הדיוטות) וא"כ שפיר מתרץ דיש לחלק באשה איירי בנידונין כיון דרצה לומר דלפניהם איירי רק בכשרים וק"ל.
Download PDF