באגרת התשובה פ"ז כתב רבינו הזקן: "הרי בריבוי החטאים [אף שהן עבירות קלות] יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה". עכלה"ק, ועיי"ש.

וב'מ"מ וליקוט פירושים' על אגה"ת (ע' שכז) מביא הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע: "וכידוע הראי' ע"ז מר"ן (לפס"ד - בשו"ע או"ח סשכ"ח סט"ז - דאדה"ז) "דאיסור מה"ת פחות מכשיעור אבל כמה פעמים - חמור מאיסור סקילה! (ומזה ראי' לא רק שהוא "כמו", אלא גם "ויותר" כדלקמן)". עכ"ל, וכ"ה בס' 'שיעורים בס' התניא' ח"ג (ע' 1051).

והנה התשב"ץ (ח"ג סי' לז) השיג על הר"ן, וכתב דאין בריבוי איסורין שום חומרא כלל, והביא ראי' מסוגיא דיומא (פג, ב) גופא, דתניא מי שנשכו נחש [והוא מסוכן בשבת], קורין לו רופא ממקום למקום [ואפילו מחוץ לתחום], ומקרעין לו את התרנגולת [לתת אותה על המכה, שזו היא רפואתה, אף שיש בקריעת תרנגולת איסור מלאכה של נטילת נשמה], וגוזזין לו את הכרישין [כרתי המחובר לקרקע, ואף שעובר בזה על מלאכת קוצר], ומאכילין אותו [מהכרישים] ואין צריך לעשר [אותם], דברי רבי. עיי"ש.

- ואם נימא דיש בריבוי איסורין חומרא אפילו לגבי סקילה, לא הוה לי' לרבי להקל בזה, וכש"כ כשהאיסורין הם שוין, דאם לא יעשר יאכל הרבה זיתים בלא מעושר, ומדוע לא נתיר לו חד איסור לעשר? אלא ודאי משמע דאין בריבוי הזיתים הגדלת החומרא כלל. עיי"ש.

והנה אאזמו"ר הי"ד בשו"ת משנה שכיר או"ח (סי' קסה) כתב לתרץ:

"ונראה בס"ד ליישב דעת הר"ן ולהסיר מעליו קושיא הנ"ל. וקודם אסביר בעזה"י סברת הר"ן, דסובר דיש ברבוי איסורין חומרא אפילו לגבי איסור גדול מהן. ואקדים דברי רבינו הק' הרב שו"ע זי"ע ועכ"י, באגרת התשובה [פ"ה], שכתב באופן קישור אדם הישראלי עם הבורא כל העולמים, עפ"י הכתוב [דברים לב, ט] כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, פירוש כמו חבל על דרך משל ... ככה חבל ההמשכה הנ"ל כלול מתרי"ג מצוות, וכשעובר ח"ו על אחת מהנה נפסק חבל הדק, עכ"ד בפרק ה'. ובפרק ו' כתב עוד בענין זה בזה"ל, ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים ... הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה, ואפילו בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד כו', וככה ממש הוא בנמשל בכל עונות שאדם דש בעקביו, ויעיי"ש שהאריך שעונות קלות מרובות פוגמות כעבירה חמורה, ועוד יותר, כיון דע"י כל אחד נפסק חבל דק וקל, והם מצטרפות לחשבון גדול.

"...והנה ביו"ד סי' נד סעיף טז נפסק דהא דפסול בעיקור, היינו כשנעקר כולו, אבל אם נשתייר בו אפילו משהו כשר, והוא שאותו שנשאר הוא במקום אחד, אבל אם מיעוט הנשאר הוא מדולדל, שהוא מעט כאן ומעט כאן, פסול, שניכר הדבר שנעקר בכח, ומה שנשאר מחובר חיבור מדולדל הוא ואינו חיבור, עיי"ש בט"ז סקי"ב ובש"ך סקכ"ה, דכשנתפרק במקום אחד אותו המיעוט נשאר החיבור בחוזק כשהיה הלכך הדרא בריא. ועיין גם במעדני יו"ט על הרא"ש בפרק אלו טריפות [סי' ו, סק"ח],

"...כן הוא בטבע הבשר, ומבשרי אחזה אלקי, א"כ כן הוא בדיבוק גשמי, וכמו כן הוא בדיבוק רוחני, שדביקותנו אל השם הוא ע"י חבל של תרי"ג חבלים דקים ... כנ"ל, והנה ישנם עבירות גדולות וקטנות, ובעבירה גדולה נפסק חלק גדול, ופגם גדול בחבל ההמשכה אבל עכ"פ נעשה הכל במקום אחד, ומה שנשאר נשאר חזק, והוי חיבור טוב והדרא בריא, משא"כ ברבוי עבירות קטנות נעשה חתכים קטנים רבים, ובכל פעם שחוטא נעשה פסיקה מחדש, ובעת שכופל את העבירה נעשית הפסיקה מחדש, והוי כמו דלדול, ואז אף מה שנשאר מחובר ג"כ מדולדל ולא חיבור הוא. אם שכתבו הפוסקים דע"י הדלדול נדע שנעשית הפריקה בכח, ועל כן גם החיבור לאו חיבור הוא, י"ל ג"כ כאן דע"י כפילת העבירה הרבה פעמים נתרגל כח השטן בו יותר מבעבירה בפעם אחת אף אם היא חמורה.

"ועיין בדברי הרמב"ם בפ"ג דאבות משנה טו ד"ה והכל לפי רוב המעשה, שכתב בזה"ל, שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה, רק לפי רוב מספר הפעמים, בכפול המעשים הטובים פעמים רבות ... דבכפול הדבר נתעוררה נפשו התעוררות גדולה לפעול טוב, וקנין חזק. וכמו כן הוא אצל עבירה דבכפילת הדבר נתחזק בו כח היצר ... ע"כ צדקו דברי הר"ן דריבוי איסורין הוי חומרא אף לגבי עבירה יותר גדולה, ודו"ק.

"...אך נראה דכל דברי הר"ן אמורים דוקא באיסורי דאורייתא דהפגם הוא בתרי"ג חבלים דקים שהם חבל ההמשכה, אז יש לומר הסבר הנ"ל, אבל באיסורים ותקנות דרבנן, אין הפגם נוגע לגוף חבל ההמשכה, כפי מיעוט ידיעתי, וביותר כפי דברי רבינו מצאנז, בספרו ['דברי חיים'] על חנוכה [ד"ה והלכתא], שהסביר ענין מצות דרבנן כך, וכתב בזה"ל, דהנה באמת אסור להוסיף על דברי תורה, ורק לחז"ל ניתן רשות למגדר, ולצורך קיום הדת לחדש מצוה, והוא מקרא ושמרתם, עשו משמרת למשמרתי, והוא על דרך משל, אדם שהוא שלם על כל אבריו, ואפ"ה לפעמים הוא חולה על איזה מאבריו ... לזה ניתן רשות לרופא להחזיק האברים בסמנים שיחזור לקדמותו, כן בדרך זה התורה הקדושה מתוקנת ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, להיות האברים הגשמיים נושא לקדושת הנפש ... אולם לפעמים נלאה כח האברים מלהכיל הקדושה ... הרשות ביד החכמים שהמה רופאי הנפש, כמבואר ברמב"ם ... להם ניתן רשות לעשות סמנים ותחבושת כפי הצורך, לעשות סייג וגדר לתורה, הרי דמילי דרבנן המה רק סממנים לאברי התורה, והעובר עליהם הוא רק כאינו לוקח הסמנים, ולא שיפגעו בגוף החבל ... באיסורין דרבנן באמת מודה הר"ן דאין כריבוי האיסורין חומרא לאיסור אחד אף בשוין, ע"כ ממילא לק"מ מהא דכרישין, דהוי מעשר ירק דרבנן, וא"ש ולק"מ, ואף לדעת הרמב"ם [ספר המצוות שרש ראשון, וה' ממרים פ"א ה"ב] דמילי דרבנן דאורייתא נינהו, כבר כתב המבי"ט ... דזה דוקא בדרך המראה, אבל אם עובר סתם לא הוי דאורייתא ... ועוד הא הר"ן לא ס"ל בלאו"ה סברת הרמב"ם הנ"ל וכמו שמבואר בחידושי הר"ן סנהדרין פט [ד"ה דבר זו] ... עיי"ש. וא"כ איהו לשיטתו שפיר י"ל דלא אמר דיש בריבוי איסורים חומרא גדולה רק במילי דאורייתא ולא בדרבנן, ודו"ק. שוב מצאתי בשו"ת שערי דעה ח"א סי' נג, שהעלה ג"כ כן מטעם אחר, דבדרבנן לא שייך ריבוי איסורין, עיי"ש". עכ"ל אא"ז, ועיי"ש עוד.

ועי' לקוטי שיחות חלק כא (ע' 193) שמביא מה שהאריכו האחרונים [שו"ת צפנת פענח (ירושלים תשכ"ה) סי' לג. ובהנסמן במפענת צפונות קונטרס "מאה סברות" בתחלתו. אתוון דאורייתא כלל יו"ד. וראה תניא פ"ח ובארוכה שיחות אחש"פ והתועדויות שלאח"ז תשל"ו - הערה 48] דאיסורי דאורייתא הוי איסור חפצא, משא"כ איסורי דרבנן אינם אלא איסור גברא (לכמה דיעות). ועי' לקוטי שיחות חלק ל (ע' 156), ובס' השיחות תנש"א ח"א (ע' 452). וראה ס' השיחות תשנ"ב ח"ב (ע' 508).

ועי' לקוטי שיחות חלק יז (ע' 48) בענין דכמות נהפכת לאיכות, דהכמות של עשרה מישראל נהפכת לאיכות חדשה של ציבור, ע"ש.

ובענין "המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו" (שבת צג, ב). והיינו דכל איכותו ומציאותו של הכלי הוא בשביל האוכל, וכיון שהאוכל פחות מכשיעור, א"כ גם הכלי כך, למרות שלמציאות הכלי מצ"ע יש שיעור ע"ש.

ומעתה מבואר החילוק שכתב אא"ז הי"ד, לחלק בדעת הר"ן, דלא אמר דריבוי איסורים קלים חמורים מאיסור חמור דסקילה אלא באיסור דאורייתא, דהוי איסור חפצא, וריבוי כמות של חפצא נהפכת לאיכות של איסור שחמור יותר מאיסור חמור של סקילה, משא"כ באיסורי דרבנן דאינם אלא איסור גברא, לפיכך, ריבוי כמות של איסור גברא לעולם לא נהפכת לאיכות של איסור חמור, כמובן ופשוט.

וע"י בשו"ע רבנו הזקן שם בהל' שבת (סי' שכח סט"ז) שכתב: "היה חולה שיש בו סכנה צריך בשר, שוחטין לו ואין אומרים נאכילנו נבלה שהיא איסור לאו, ואל נחלל עליו שבת שהיא איסור סקילה ... שבנבלה עובר על כל כזית וכזית, ואפילו כשאוכל פחות מכזית יש איסור מן התורה בכל אכילה ואכילה, משא"כ בשחיטה אינו עושה אלא איסור א', אע"פ שהוא חמור". עכ"ל - הרי שמדגיש שמדובר באיסור מן התורה, משא"כ באיסור מדרבנן, יש לדייק דאינו כך.

וזהו גם מה שכתב כ"ק אדמו"ר "דאיסור מן התורה פחות מכשיעור אבל כמה פעמים - חמור מאיסור סקילה!" - דלכאו' תיבות "מן התורה" מיותרות, אלא י"ל כשבא לאשמעינן דדוקא "מה"ת" כך הוא, משא"כ גבי איסור דרבנן, כנ"ל.

והנה ראיתי בס' 'מחנה יוסף' על שבת (סי' מב ס"ו) שדן בדברי הר"ן הנ"ל וכתב:

"ב'מחנה חיים' ח"א סי' פ"ה דייק מלשון הר"ן שלא הזכיר בדבריו כלל דכיון דעובר כמה לאוין הוא "חמור יותר" מאיסור סקילה, ולא כתב אלא ד"לאוין הרבה דנבילה לא מקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת", ובאמת שוין הם, ולפי"ז הקשה המג"א בסי' שכח שהעתיק את דברי הר"ן הנ"ל בזה"ל: "והוי הרבה לאוין וחמירי מלאו אחד דשבת" וכתב עליו: "ולא ידעתי היכן ראה כן, הר"ן השיג על הראב"ד דסובר דנבילה קל כנגד שבת, וחידש הר"ן דלא הוי קל כנגד שבת, אלא שקולים המה, וא"כ תליא איזה איסור בא לפני החולה כו' ופלא לא הרגיש אחד מהאחרונים בזה שיש להפליא על המג"א וצע"ג כעת". עי"ש, אלא דיעויין בלשונו הזהב של אדמו"ר הזקן בשו"ע בסי' שכ"ח שם סט"ז שהביא את המג"א בשינוי לשון: "ועוד שבנבילה עובר על כל כזית וכזית ואפילו כשאוכל פחות מכזית יש איסור מה"ת בכל אכילה ואכילה משא"כ בשחיטה אינו עושה אלא איסור אחד אע"פ שהוא חמור", ובודאי עשה כן מטעם תמיהתו של המחנ"ח הנ"ל, וא"כ כבר הרגישו בזה". עכ"ל.

והנה מה דפשיטא ליה, דרבנו הזקן ס"ל דאיסורים שוים הם, ולא חמור יותר מאיסור סקילה, אין זה מוכרח כלל, כי יתכן שס"ל באמת דריבוי איסורין קל חמור טפי מאיסור אחד דסקילה, רק לא כתב כן להדיא, אבל גם לא כתב אחרת.

ובאמת דעת כ"ק אדמו"ר בהדיא בדעת רבנו הזקן - כנ"ל - שאמנם "איסור מה"ת פחות מכשיעור אבל כמה פעמים - חמור מאיסור סקילה! (ומזה ראי' לא רק שהוא "כמו", אלא גם "ויותר" כדלקמן)". עכ"ל.

עוד כתב שם ב'מחנה יוסף':

"אולם בדעת המג"א נראה דמקורו בתשב"ץ ח"ג סי' ל"ז יעו"ש שהבין כן בדעת הר"ן, ושו"ר שלתירוץ המחנ"ח הנ"ל כבר נחית גם בשו"ת 'שם אריה' או"ח סי' ג' עי"ש. ועיג"כ ב'קובץ הערות' ליבמות סי' ח' שר"ל מהר"ן הנ"ל דשני לאוין חמורין מאיסור סקילה ויסבור הר"ן דעשה אינו דוחה ל"ת, עי"ש, ולהנ"ל אינו מוכרח.

"ולשיטת שו"ע רבינו, ה'שם אריה' וה'מחנה חיים' הנ"ל בדעת הר"ן, הרי אין זה משום שהרבה לאוין חמורין מאיסור סקילה, אלא צ"ל דהטעם דמוטב שיעבור איסור סקילה ולא יעבור על הרבה איסורי לאו, משום דאע"פ דבעצמותן אינם חמורים יותר מאיסור הסקילה, אבל סוף סוף האדם עצמו עוסק יותר באיסורים ומוטב שלא יעשה כן, ועי' בשו"ת 'משנה שכיר' להגאון רבי ישכר טייכטל ז"ל הי"ד חלק שני שנדפס לאחרונה חאו"ח סי' קס"ה שהאריך בענין זה שהוא ע"ד שאמרו "והכל לפי רוב המעשה" עי"ש באורך, ולדבריו יש מקום לבאר את שיטת רבותינו הנ"ל יותר". עכ"ל.

והנה מה שכתב להסביר בדעת הר"ן "דאע"פ בעצמותן אינם חמורים יותר מאיסור הסקילה, אבל סוף סוף האדם עצמו עוסק יותר באיסורים ומוטב שלא יעשה כן", צ"ע, דא"כ הדרא קושיית התשב"ץ לדוכתיה, מדוע הקיל רבי דלא צריכים לעשר את הכרישין, והלא אם לא יעשר יאכל הכבה זיתים בלתי מעושר, ומוטב שלא יהא האדם עצמו עוסק יותר באיסורים, ועדיף שיעבור על האיסור האחד דלעשר בשבת, וכאן הרי האיסורין שוים, וכש"כ הוא מהך דאיסור דסקילה מול האיסור דלאו בלבד.

ומה שמביא מ"ש ב'משנה שכיר' ע"ד שאמרו "והכל לפי רוב המעשה", הרי דמחלק שם בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן, דבדאורייתא בעצם ריבוי איסורין קל נהפכים לחמור, משא"כ באיסורי דרבנן שאינם בהחפצא, לפיכך הריבוי אינו מגדיל האיסור.

*) לע"נ אאזמו"ר הגאון הק' רבי ישכר שלמה טייכטהאל זצוק"ל הי"ד, בעל שו"ת 'משנה שכיר', נהרג עקדה"ש בי"ג שבט תש"ה, זי"ע.