בב"ק ח, א "בינונית וזיבורית נזקין וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית . . בינונית וזיבורית נזיקין בעידית וב"ח וכתובת אשה בזיבורית קשיין אהדדי . . ואב"א אידי ואידי שלא היתה לו עידית ומכרה ולא קשיא הא דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא וכאן דלא שויא בינונית שלו כעידית דעלמא".

ובתוד"ה "אידי ואידי", "ולא בעי למימר דתרוייהו מיירי שלא הי' לו כלל, דא"כ ההוא דמיירי דשויא בינונית דידיה כעידית דעלמא, אמאי קרי לו בינונית, אלא ה"ק אידי ואידי שלא היתה לו עידית ומכרה . . בחדא מיירי שלא היתה מעולם, וחדא מיירי כשהיתה לו ועדיין יש לו . . וסברי תרוייהו בשל עולם הן שמין".

וידוע שצ"ב בשיטת רש"י בהנ"ל, שמשמע בפשטות שאין לו עידית כלל, דאיך יתרץ רש"י דחד איירי (הברייתא הב') שהבינונית שויא כעידית דעלמא, דא"כ אמאי קרי לי בינונית. ודוחק גדול לפרש דגם לרש"י באה הגמ' לשלול שהי' לו עידית ומכרה (אבל יש לו עידית עכשיו). דראשית כל הוא חידוש, ולכאורה הו"ל לרש"י לפרושי. ועוד, ברש"י ד"ה "אידי ואידי שלא היתה לו עידית" אינו מעתיק "ומכרה", וא"כ בפשטות לרש"י איירי כפשוטו שלא היתה לו עידית כלל. וא"כ הדרא השאלה אמאי קרי לי' בינונית, הא זהו השדה הכי טובה שיש לו, וגם שויא כעידית דעלמא.

ואולי יש מקום לומר, דהנה הל' בגמ' בתי' זה (הב') הוא "דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא", ואילו בתי' הג' "כגון שהיתה בינונית שלו כעידית דעלמא". ואולי י"ל דיש הפרש בין משמעמות "שויא" ל"היתה".

דהנה, הגדר דעידית בינונית וזיבורית בפשטות, תלוי בטיב הפירות שיוצאות מהשדה, היינו, דבעידית הפירות מובחרים יותר ובבינונית פחות וכו', ומש"ה ג"כ (בד"כ) שוה העידית יותר מהבינונית, בגלל שהשדה יותר טובה. אבל לפעמים יש מקרה שבינונית תהי' שויא כמו עידית מצד סיבה צדדית (היא קרובה לעיר וכיו"ב), ובכה"ג יש לדון - האם דינה כבינונית, מצד טיב הפירות שיוצאות מהשדה, או מכיון שלשדה יש מעלות אחרות שבגללן מחירה כעידית, דינה יהיה כעידית לענין גבי'.

ועפי"ז י"ל, דזהו תי' הגמ' "דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא", והיינו שבאמת השדה היא בינונית, אלא שמצד סיבה (צדדית) שויא כעידית דעלמא, ומשו"ה אין לבע"ח זכות לגבות מבינונית זו אלא מזיבורית, דהבינונית בכה"ג דינה כעידית.

[והיינו דאף דבד"כ (יכול להיות) שאין מתחשבים בדברים אחרים, אלא רק בטיב השדה, אם היא כבינונית דעלמא. אבל מ"מ בכה"ג דאין לו (כרגע) אלא בינונית וזיבורית, דאצלו הוי הבינונית - עידית, מתחשבים בזה ששויא כעידית דעלמא, שתחשב עידית, והבע"ח ידחה לזיבורית.

או בסגנון אחר: דאף ש'בשל עולם הם שמין', מ"מ במקרה שהשדה אצלו היא עידית, וגם שווה כעידית דעלמא, אף דשוויה האמיתי (מצ"ע) הוא כבינונית דעלמא, נחשבת כעידית - ואין בע"ח גובה ממנה].

ואם הנ"ל הוא נכון, נמצא שאין צריך שום אוקימתות לתרץ פרש"י, אבל צ"ב האם יש מקום לומר כהנ"ל.