כתבו התוס' (ב"ק סה, א ד"ה "גופא") בזה"ל: "...וא"ת בהגוזל קמא, דאמר רבא גזל שלוש אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על ב' והחזיר לו ב' חייב להחזיר לו אחת, ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח, אמאי לא מייתי ראי' ממתני' דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה, כיון דלענין יוקרא וזולא נמי איירי. וי"ל, דממתני' דכל הגזלנים לא מצי מייתי, דהתם אם איתא לגזלה בעין הויא בת השבה, ולהכי כי ליתא נמי בעין משלם כשעת הגזלה, אבל גבי אגודה דאם איתא בעין לא הויא בת השבה, דהשתא לא שויא פרוטה, הוה אמינא, דכי ליתא נמי לא משלם. אבל מההיא דחמץ ועבר עליו הפסח, מייתי שפיר, דאילו הוי בעין לא שוי מידי, אפ"ה היכא דליתא בעין משלם כדמעיקרא...". עכ"ל.

וכתב הפנ"י על מ"ש התוס' "אבל גבי אגודה דאם איתא בעין לא הוי בת השבה כו'", וז"ל: "דבריהם אינם מובנין לי, דהא עיקר מילתא דרבא התם משמע דאיירי אפי' הוא בעין, וכן פי' רש"י וכן התוספות בעצמם, ונראה דלאו לקושטא דמילתא כתבו כן, אלא דאי לא מייתי ראי' מחמץ בפסח הוי ס"ד הכי, דהא האי מילתא לא שמעינן מכל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה, כיון שאף אם מחזירה בעין לאו השבה מיקרי שאינו שוה פרוטה". עכ"ל.

ודבריו תמוהים, ובהקדים מה שיש להבין בקושיית התוס', דהנה בדברי רבא יש שני פרטים, (א) שאם הגזלה בעין צריך להשיב כמו שהיא, אע"פ שאינה שוה פרוטה. (ב) ואם אין הגזלה בעין, צריך לשלם כשעת הגזלה. ומהמשנה דחמץ שעבר עליו הפסח, יש ראי' לשני הפרטים. וא"כ לא שייך להקשות למה מביאה המשנה דחמץ, ולא כל הגזלנים, דמכל הגזלנים אין ראי' שאם אין החפץ שוה פרוטה שצריך להשיבו, אלא רק שאם אין הגזלה בעין צריך לשלם כשעת הגזלה.

אלא שקושיית התוס' אפשר לבאר בשני אופנים: א) למה לאחרי שהגמ' מביאה המשנה דחמץ להוכיח שאע"פ שאינו שוה פרוטה, מ"מ כשהגזלה בעין צריך להשיבה, הנה לאח"ז מדייקת מזה לענין תשלומין כשעת הגזלה, ולא כתבה - "ותנן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה". שזה - א. משנה מפורשת. ב. יותר בקיצור. ב) שתוס' ס"ל שאין צורך לסייע לדברי רבא שאם זה בעין משלם כי השתא, דזה פשוט, וכל כוונת הגמ' בהבאת המשנה דחמץ, היא לענין הדיוק (ונ"ל שזה מדויק בלשון הגמ' שכתוב "טעמא דאיתא בעין כו'", ולא "וטעמא"), וע"ז מקשה, למה אין הגמ' מביאה סיוע מהמשנה דכל הגזלנים.

ועכ"פ יוצא, שאפי' בקושיית התוס' הי' פשוט, שאם זה בעין אע"פ שאינו שוה פרוטה שצריך השבה (לאופן הא' - משום שהגמ' הביאה את המשנה, ולאופן הב' - משום שזה פשוט), דלא כמ"ש הפנ"י שלפי קושייתם היינו חושבים שאינו צריך להשיב, דזה אינו, דא"כ מאי קושיית התוס', כנ"ל.