ר"מ בישיבת "אור אלחנן" חב"ד, ל.א.
א. דף ג, א עיקם הכתוב שמונה אותיות וכו', עיין תוס' חכמי אנגליא ומהרש"א שמביא מהחזקוני למה נקט הפסוק המאוחר המספר מה הי' בפועל ולא מהפסוק היותר מוקדם בציווי ה' אל נח. ולפי"ז קצ"ע בלקו"ש חכ"ה ע' 20 הערה 12: "ראה פסחים ג, א . . ולמדו זה מהדיבור אל נח".
ב. דף ד, א תוד"ה "שנאמר": "...והתם מוכח מוישכם אברהם בבוקר דכתיב גבי סדום, דלא הי' מצוה ויחידי הי'". עיין 'ראש יוסף' ומהרש"א דהוקשה להם הלשון "דלא הי' מצוה", ובפרט דהוכיחו לפני זה דלמידין זריזות מהפסוק בעקידה, א"כ מוכח שמהפסוק לגבי סדום למידין דאין יוצאין יחידי בלילה, ובפשטות לומדין דכוונת התוס' היא, שבסדום לא הי' מצוה ולכן לא הי' שם ענין זריזות.
אמנם במהרש"א מבאר הלשון דלא הי' מצוה, אלא שרצה להתפלל על סדום מאליו, לכן באמת הי' רוצה להקדים עוד בלילה, וזה שהשכים רק מבוקר הוא מפני אל יצא אדם יחידי וכו', אמנם בעקידה שהי' מצוה ולא הי' עושה זאת מעצמו, למידין רק בפועל שזריזות היא מהבוקר, עיי"ש. ונמצא דכוונת התוס' היא איפכא, דלא הי' מצוה הכוונה שהי' עושה זאת אפילו קודם.
ויש להעיר מקונטרס מצות בטילות לעת"ל תשנ"ב, שמבאר שלעת"ל לא יהי' ענין הציווי שיעשו זאת ממילא ומאליו, מחמת גילוי ישראל וקוב"ה כולא חד, וזה מקביל כפי המבואר כאן בכוונת התוס' לפי המהרש"א.
ג. דף ל, א, "כי הוו נפקי שבעא יומי דפסחא". ראה בגליוני הש"ס, דלכאורה צ"ל שמונה שהי' בבבל וכתב דלאו דוקא, אמנם מציין שם לשאילת יעב"ץ ח"ב סי' צא, דס"ל דדוקא הוא שחגגו שמונה ימים, אמנם דרש להם אחרי שעבר ימי דאורייתא, עיי"ש. ועיין בחי' חת"ס על אתר, שג"כ כתב דשבעה דוקא, והגיע כבר שלוחי ניסן, עיי"ש.
ויש להעיר משיחת ש"פ בראשית תשמ"ה, אודות קביעות החדשים ע"פ חשבון וע"פ ראי' בימי הגמ' וכו'.
Download PDF