E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ ויגש – יום הבהיר ה' טבת - תשנ"ו
נגלה
בענין גירושין בב"נ
הרב עקיבא גרשון וגנער
ר"מ בישיבה

בקידושין (יג, ב) "מיתת הבעל מנלן (דמתיר)? כו' אלא מדאמר רחמנא אלמנה לכה"ג אסורה, מכלל דלכו"ע מותרת, ודילמא לכה"ג בלאו לכו"ע בעשה?" וכו'.

ובתד"ה לכו"ע בעשה "אומר ר"י דאיכא עשה באשת איש כגון ודבק באשתו ולא באשת חבירו", והיינו דיש איסור עשה באשת איש שנשארת גם לאחרי מיתת הבעל. והנה למסקנת הגמ' שם ילפינן מקרא דמיתת הבעל מתיר, ועפ"ז כ' שם בפנ"י דמכיון דהעשה ד"ודבק באשתו" ה"ה גם לגבי ב"נ, ואילו ההיתר דמיתת הבעל רק לישראל נאמרה, א"כ צ"ל דהדין בב"נ הוא דאסורים בא"א גם לאחרי מיתת הבעל.

ומקשים עליו עפמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים ה"ח "ומאימתי תהי' אשת חבירו (בב"נ) כגרושה שלנו, משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה כו' ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זמ"ז פורשין", ועפ"ז צ"ע בתרתי, א) מכיון דבב"נ הפרשתם זמ"ז היא גופא הגירושין שלהם, א"כ למה לא יהא הפרישה דמיתה מתיר במכ"ש מהפרישה דגירושין, דאין לך פרישה גדולה מזו? ב) למה לא תוכל האשה לפרוש גם לאחרי מיתת בעלה ונימא דעכ"פ לא גרע מגירושין שהרי אז בוודאי אינה רוצה (עי' במנ"ח מצוה ל"ב, ועי' בכל"ח ר"פ וישלח).

והנה לענין הגירושין דב"נ הנ"ל הי' מקום לעי', האם עצם הפרישה הוי הגירושין שלהם, או שהחלטת האיש או האשה גורם הגירושין, והיינו האם ענין זה נובע מהמציאות (שנעשו מופרשים זה מזה) או שזהו כח שישנם להבעל והאשה גם בב"נ (ואפ"ל דתלוי במהות הנישואין דב"נ). והנה בל' הרמב"ם הנ"ל בתחילה תלה זה בעצם היציאה, ובהמשך כ' "כ"ז שירצה הוא או היא לפרוש זמ"ז פורשין", וממה דתלי זה ברצון משמע שזהו כח שיש להאיש והאשה. אמנם מזה אין ראי', דאפ"ל דעצם העובדא שנפרשו אי"ז נחשב פרישה לענין הנישואין, מכיון שאי"ז ענין החלטי, משא"כ כשבא ע"י החלטתם, אז ה"ז נחשב באמת לפרישה [ואף שגם אז יכולים להתפשר, הרי זה יהווה נישואין חדשים כמובן].

אך יש לה"ר לאופן השני הנ"ל דהנה בלקו"ש חט"ו ע' 488 (באג"ק מכ' כסליו תש"ז) מאריך כ"ק אדמו"ר בענין המדרש על מה שאמר אברהם אמרי נא אחותי את מכאן ששוחטין לחולה בשבת, ע"ש. ובסיומו כותב וזלה"ק "עוי"ל באו"א" דאם היו המצריים לוקחים אותה בחזקה ולא הי' יכול למנוע אותם מזה, הרי זה בגדר יאוש וכדין לסטים (ב"ק קיד, א) וי"ל שעי"ז מתגרשת, כי בב"נ אין להם גירושין בכתב אלא ע"י שפורשין זמ"ז (רמב"ם מלכים פ"ט ה"ח)" כו' עכלה"ק. ולכ' הול"ל דעצם הפרישה באופן כזה הר"ז כגירושין, דמכיון שאינו יכול למנוע אותם א"כ ה"ז בודאי ענין החלטי, ולמה לי' למימר מטעם יאוש? אלא מבואר דיסוד הגירושין בב"נ הוא הפרישה מדעתם, ולכן צריך לדין יאוש שיהא נחשב הפרישה מדעתם.

והנה לסברא זו מובן עכ"פ דלא שייך זה במיתת הבעל, דגירושין הוא רק כשנעשה ע"י הבעל או האשה, שרק הם בכחם לבטל הנישואין, משא"כ במיתת הבעל (וכמו שאמר בקידושין (ב, ב) מן שמיא הוא וכו'). ואיבע"א סברא, דגרושה בודאי אינה נקראת אשת איש, דאין לה שם "אשתו" של זה שגרשה, משא"כ אלמנה, עדיין יש עליה בעצמה השם אשת איש, רק שאישה הוא מת ואיננו עוד בחיים (ולהעיר מכמה פסוקים "לא תהי' אשת המת וכיו"ב), וא"כ עדיין שייך בה האיסור ד"ודבק באשתו ולא באשת חבירו".

ולהעיר עוד דבסברא זו דאשת המת נקראת אשתו יותר מגרושה, יש להמתיק עוד דין דהנה עי' בשו"ת רע"א סי' ס"ח שנסתפק בהדין שאביו ואמו אומרים השקני מים אביו קודם שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו, משא"כ בגרושה ששניהם שוין (קידושין לא, א), ונסתפק מהו הדין במתה אמו, וכותב בפשיטות שכמו בגירושין לא שייך אתה ואמך חייבין בכבוד אביך, "ה"ה במתה, כי המות יפריד ביניהם, ומה הפרש בין פירוד דמיתה לפירוד דגירושין" [וע"ש שמביא שכעין כ' בספר לוית חן לפרשתנו עה"פ "ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק", שמטעם זה לא שייך לאח"מ הסברא דאתה כו' חייבין בכבוד אבי אביך]. אבל אח"כ מביא שבב"י ליו"ד (סי' שע"ו) מבואר להיפך, דגם לאח"מ אביו קודם. ואפשר להמתיק להנ"ל, דאפ"ל דהדין נאמרה בכל איש ואשתו, דחיוב האיש קודם (אף כשליכא חיוב כבוד בפועל), ובגרושה אין הם איש ואשתו (שבפשטות זה הי' השאלה בקידושין שם דאולי נאמרה הדין בכללות עוד יותר), משא"כ לאח"מ דעדיין נחשבים איש ואשתו, וכנ"ל (ולהעיר עוד בכ"ז מאתוון דאורייתא כלל ח' וש"נ). [והעירני ח"א לבאר סברת הב"י באו"א, דאין זה נובע מחיוב הכבוד בפועל, רק שכבוד אמו הוא לכבד מי שהיא היתה מכבדת (וע"ד רצונו זהו כבודו)].

ועפ"ז אפשר להוסיף דלאחר מיתה שוב לא יהני הגירושין, דמכיון שהגירושין ענינם ביטול הנישואין ע"י האיש והאשה, א"כ כשחסר בהנישואין כי אין עוד איש ואשה (רק שעל האשה יש עדיין שם אשת איש) ~ שלכן אילולי קרא דודבק באשתו לא הי' בזה איסור כמבואר בגמ' שם ותוס' הנ"ל, א"כ שוב לא שייך שיבטלו זה. ודוגמת סברא זו מצאנו שהה"מ בפ"ח הי"א מהל' גירושין הביא שכ' הבה"ג בשם רבנן קדמאי, שבגט על תנאי, לאחר מיתת המגרש שוב לא מהני ביטול התנאי לבטל הגט.ועי' בזה בשו"ת רע"א סי' קכ"ו מ"ש בנו שני טעמים בזה, ועד"ז אפ"ל בנידו"ד.

ועוד יש להטעים עפמ"ש ברמב"ם שם שע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אי"ז גט. והק' הראשונים בקידושין (ה, א) ובגטין (כא, ב ופג א) דהרי אם ימות האב וכו' תהי' מותרת? וכ' הרשב"א לגטין והמ"מ שם בסברת הרמב"ם, דזה שהיא מותרת ליכנס לשם לאחר מיתת אביה אי"ז נחשב שהותר האיסור, דזהו משום שאז נסתלק הדבר האסור, אבל האיסור בתקפה עומדת (וע"ש במל"מ בסופו). וא"כ מצינו דוגמת סברא זו שלאחרי שנסתלק החפצא דאסור, הנה מצד א' עדיין האיסור בתקפו, ולאידך לא שייך שוב לבטלה, וכמשנ"ת לענין מיתת הבעל.