א. בשו"ע אדה"ז סי' שמח ס"א: "הי' עומד ברה"י והוציא ידו מליאה פרות לרשות הרבים בתוך עשרה (או אפילו כרמלית) אסור להחזירה אפילו דרך מעלה מי' עד למוצאי שבת שקנסוהו חכמים להיות ידו תלויה כך עד למוצאי שבת על שעבר על דבריהם ועשה עקירה מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית".

ובס"ב: "בד"א כשעשה כן במזיד אבל בשוגג לא קנסוהו חכמים ומותר להחזירה לאותה חצר שהוא עומד בה אבל אסור להשיבה לחצר אחרת". ע"כ.

והנה המחבר הביא ב' דעות, הדיעה הראשונה שבשוגג מותר להחזירה לאותו חצר ואסור להושיטה לחצר אחרת ובמזיד אסור אפי' להחזירה לאותה חצר.

וי"א דה"מ כשהוציאה מבע"י אבל אם הוציאה משחשיכה מותר להחזירה שמא ישליכם מידו ויבוא לידי חיוב חטאת.

והיינו שהי"א ס"ל כשיטת התוס' הובא בר"ן (ובמהרש"א מבואר שזהו כוונת התוד"ה מבע"י [ג,ב]) דהאב"ע כאן בשוגג, כאן במזיד, דבמזיד אסור להחזירה הכוונה אינו אלא אם הוציאו מבעו"י דלא שייך שיבא לידי חיוב חטאת אבל אם הוציאו משחשיכה מותר להחזירו כמו דמותר לרדות הפת.

אבל הדעה הראשונה ס"ל כשיטת רש"י דבהוציא במזיד אין חשש שיזרקנו וא"כ הכוונה ב"כאן במזיד" היינו אם הושיט ידו משחשיכה.

והנה ה"ביאור הלכה" שם חוקר לפי הדעה הראשונה של המחבר שאם הושיטה משחשיכה במזיד אסור להחזירה מהו הדין אם הושיט ידו מבעו"י, והיינו האם אמרינן דכמו די"ל להדעה הב' דמבעו"י אסור להחזירה כמו"כ י"ל לדעה הראשונה ורק שהדעה הראשונה מוסיפה דגם אם הוציאה משחשיכה אסור להחזירה או שלדיעה הראשונה אין סיבה לחדש שגם בהוציאה מבעו"י אסור להחזירה.

[ולכאורה הפשטות הוא כהצד הב' (וכמ"ש בביה"ל) דהנה בתחילה תי' הגמ' כאן מבעו"י וכאן משחשיכה והיינו דיש סברא גדולה לקנוס משחשיכה ולא מבעו"י וע"ז שאלה הגמ' לפשוט דרב ביבי בר אביי דהתירו לרדות דאל"כ הו"ל להיפך והיינו דאף דיש יותר סברא לקנוס מבחשיכה, מלקנוס בהוציאה מבעו"י אבל לאידך יש סברא גדולה לא לקנוס משחשיכה בגלל החשש דיבא לידי חיוב חטאת. ומשו"ה יש מקום לתרץ הברייתות דמבעו"י דיש סיבה חלשה לקנוס אבל עכ"פ אין סיבה שלא לקנוס, לכן קנסוהו אבל משחשיכה דיש סיבה יותר גדולה לקנוס אבל יש סיבה יותר גדולה דלא לקנוס לא קנסוהו (עי' ברעק"א).

וע"ז השיבה הגמ' לעולם לא תפשוט כאן בשוגג כאן במזיד, ולשיטת רש"י מזה שקנסהו במזיד א"א לפשוט דרב ביבי, דמזיד לא יבא לידי חיוב חטאת אבל עכ"פ מכיון שהי' פשוט לגמ' קודם דמבעו"י לא קנסו ורק משחשיכה והסברא לומר שקנסוהו מבעו"י (ולא משחשיכה) הוא לתרץ הברייתא באופן שלא התירו לרדות א"כ עכשיו שיש התירוץ שכאן במזיד כאן בשוגג מהיכי תיתי שקנסו גם בהוציא מבעו"י ופשוט].

ומובא שם שהר"ן הוא שלשיטת רש"י קנסו למסקנא בין מבעו"י בין משחשיכה אבל במאירי מפורש שלמסקנא אם הוציאו מבעו"י אף במזיד מותר.

(ולכאורה יש להעיר דלפי"ז למה לא תי' הגמ' כאן בעוד יום כאן משחשיכה וכולו איירי במזיד והיינו לקיים התי' הראשון ורק להוסיף שאיירי במזיד ואולי דוחק להעמיד הברייתא שמתיר להחזירה מבעו"י שזה פשיטא ועדיף ללמוד שמיירי בשוגג והוצאה משחשיכה.

ב. והנה לכאורה ל' אדה"ז משמע כשיטת המאירי דרק משחשיכה קנסו ולא מבעו"י וכ"ה בסוף ס"א "שקנסוהו חכמים להיות ידו תלוי' כך עד למוצ"ש על שעבר על דבריהם ועשה עקירה מרה"י לרה"ר או לכרמלית" ולכאורה פשטות הכוונה שעשה עקירה על איסור דהיינו משחשיכה.

והנה בקו"א שם (א) מבאר למה מביא הדעה הראשונה בשו"ע ולא הדעה הב' ומשמעות השו"ע שהעיקר כסברא הראשונה שהביא בסתם כנודע ובשגם דעכשיו שאין לנו רה"ר ולא שייך למיחש שיבוא לידי איסור סקילה וליכא למימר יציבא בארעא כו' דהא מבע"י אסור אע"ג דמשחשיכה שרי (ועי' תוס').

והיינו שהדעה השני' שס"ל שמחשיכה לא קנסוהו זהו רק משום חשש שיזרוק לתוך רה"ר ויבוא לידי איסור סקילה אבל עכשיו שאין לנו רה"ר אפילו הדיעה הב' מודה שאפשר לקנוס משחשיכה.

ואף שנמצא שברה"ר לא קנסוהו ובכרמלית קנסוהו, יציבא במילתא כו' אבל הרי הוא עצמו (הדעה הב' - התוס') ס"ל דאפשר לקנוס מבעו"י ולא משחשיכה א"כ ה"נ אפשר לקנוס כרמלית, ולא רה"ר.

ולכאורה צ"ב דאי נקטינן (כהר"ן ברש"י) דגם לדיעה הא' יש קנס מבע"י וכל המחלוקת היא רק האם יש גם קנס משחשיכה א"כ מובן ביאור אדה"ז דכיון שאין לנו רה"ר א"כ גם הדיעה הב' תסכים לדיעה הא' שגם משחשיכה יש קנס.

אבל אי נקטינן כשיטת המאירי ה"ז דלדיעה הא' קנסו רק משחשיכה ולא מבעו"י זהו פשטות הלשון של אדה"ז א"כ מהו התי' שמשו"ה לא הביא אדה"ז גם את הדיעה הב' הרי בגלל שבזה"ז שאין רה"ר גם הדעה הב' תסכים שאפשר לקנוס משחשיכה אבל עדין יש מח' בזה"ז דלדעה הא' הקנס הוא רק משחשיכה ולדיעה הב' הקנס הוא גם מבעו"י.