בגליון העבר (עמ' 31) שאלתי במ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע מקורות למ"ש אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה פ' שלח (מב, ב) ד"נדה וזבה טהרתן במים חיים דוקא", וכתבתי לבאר דכ"ק אדמו"ר זי"ע מחלק המקורות לב' קבוצות, א. אלו דס"ל דרק מים חיים דוקא מהני, ולא מועיל מ' סאה של מי גשמים. ב. הירושלמי והשאילתות והבה"ג, דמחמירין במים חיים דוקא, אבל גם מקוה מ' סאה כשר. ושאלתי דלכאו' את הבה"ג היה צריך להביא לפני ה"וראה ירושלמי", שהרי הוא ס"ל בהדיא ד"לא משתריא עד דטבלה במים חיים", דמבואר בהדיא דמקוה לדידי' לא מהני. וצ"ע.

וכעת נראה לתרץ, דהנה הבה"ג שם לפני זה כתב לכאורה להיפך: "ותני בתוספתא אין בין הזב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים" ע"כ, הרי דלדידי' מקוה שפיר מהני.

והנה הראב"ד בריש שער הטבילה כתב דמה שמבואר בבה"ג דזבה בעי מים חיים שבוש הסופרים הוא. וכ"כ גם בפירוש הרע"ז הילדסהיימר על הבה"ג ובשו"ת משכנות יעקב יו"ד (סי' מו) ד"ה "ומצאתי" הבין דדברי הבה"ג הם לאו דוקא, אלא כוונתו שלא נשתנו המים ע"י האור. ועי' ב"מרומי שדה" על נדה (סז, ב), מכתב מבנו הגר"ח ברלין שמשיג על אביו בדעת הבה"ג.

ובאמת מצינו ברא"ש מועד קטן (פ"ג ס"ג) שכתב: "גם ר"ת ז"ל כתב דלא סמכינן על דברי בעל הלכות. נ"ל בדבר זה, דרב יהודאי גאון בעל ההלכות מאור עינים היה, ופעמים שהיו תלמידיו כותבין בשמו את אשר לא צוה ולא עלה על "לבו", עכ"ל. ועי' גם מ"ש הגאון הרי"פ פרלא בחיבורו על הרס"ג אודות ספר הבה"ג: "וכאשר רבו ההוגים בו כן רבו . . עם הגהותיו ותיקוניו, וכן פרצו גם סופריו ומעתיקיו וקלקוליו ונוסחאותיו השונות. עכ"ל.

ולפי"ז י"ל, דלכן לא הביא הרבי זי"ע את הבה"ג לפני ה"וראה", כיון דנקט בדעתו של הבה"ג שגם מקוה מהני, כדעת השאילתות כמבואר בירושלמי וא"ש.

והנה הבאתי שם שיש בזה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי, דרק להירושלמי, מחמירין בה לטבול במים חיים דוקא, אבל להבבלי אין כלל החומרא דמים חיים דווקא, וכעת נראה לומר שאין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, וי"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דבאמת יש לתמוה איך כתב רש"י לבאר ד"מחמירין בה" היינו לטבול במ' סאה, והלא מפורש בירושלמי ד"מחמירין בה" היינו במים חיים, ובבבלי הרי לא מפרשים כלל מהו ה"מחמירין בה", וא"כ למה לרש"י לעשות מחלוקת בין הבבלי והירושלמי ולומר דבבבלי הכוונה היא למ' סאה, והרי יכולים למנוע זאת אם נפרש גם בבלי [הסתום] עם מה שנאמר בירושלמי במפורש שהכוונה למים חיים? [שוב מצאתי בהגהות מהרש"ם על ברכות שם שתמה קשות על רש"י, דאיך מפרש הבבלי נגד מה שמבואר להדיא בירושלמי, ע"ש].

והנראה בזה לתרץ בהקדם מה שיש לדקדק בהבדל נוסף שיש בין הבבלי להירושלמי, דבבלי נאמר רק "וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו", משא"כ בירושלמי נאמר 'וכל המחמיר בה מאריך ימים בטובה'. והיינו שהברכה הוא רק ש'מאריך ימיו' בלבד בלי תוספת "בטובה", משא"כ הברכה בירושלמי היא בתוספת ש"מאריך ימים בטובה".

ולפי"ז י"ל דזה הכריח את רש"י לבאר בבבלי שהכוונה היא למ' סאה בלבד, ושיש ב' סוגים ודרגות בענין של "מחמירין בה" [ביחס למקילין בה של "לרחוץ במים שאובין"]:

א. הברכה של "מאריך ימיו" בלבד, דע"כ צ"ל שהכוונה היא למ' סאה, דאל"כ למה לא נאמר ההוספה בהברכה "בטובה" כמו שנאמר בירושלמי.

ב. הברכה של "מאריך ימים בטובה", שהכוונה למים חיים דעדיפא אפילו ממ' סאה, ולכן יש גם תוספת בהברכה שהיא "בטובה" ולפי"ז יוצא דבאמת הבבלי והירושלמי לא פליגי, אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא, וא"ש מאד.